בס"ד
תשמיש "ביום" שמיני
שאלה: אשה שטבלה ביום השמיני מבעוד יום, לאחר שמורה הוראה התיר לה משום שהיה לה אונס לטבול בלילה שלפני כן, ושואלת האם מותר לקיים מצות עונה מבעוד יום, משום שבעלה צריך לנסוע לעבודה ולא יחזור עד למחרת.
תשובה: הנה מרן השלחן ערוך (סימן קצז סעיף ד) היכא דאיכא אונס כגון שיראה לטבול בלילה מחמת צנה או פחד גנבים וכיוצא בו או שסוגרין שערי העיר יכולה לטבול בשמיני מבעוד יום, עכ"ל.
והרמ"א (שם סעיף ה) כתב שמכל מקום לא תשמש אפילו בשמיני עד הלילה ותסתיר טבילתה מבעוד יום, עכ"ל. ומקורו טהור מהבית יוסף בשם האגור.
ושם מבואר במסקנת הבית יוסף, שמה שכתב האגור שאותם נשים שטובלות ביום צריכות להסתיר טבילתן מבעליהן שלא ישמשו עמה ביום ויבואו לידי ספק דאורייתא, ועל זה כתב, מיהו אפשר דאפילו טובלת בשמיני קאמר שצריכה להסתיר טבילתה, משום שהטובלת בשביעי היה אפשר לבוא לידי ספיקא דאורייתא, ואם זאת היתה כוונתו, חומרא יתירה היא, עכ"ל. ומשמע שהטובלת ביום השמיני אינה חייבת להסתיר את טבילתה מבעלה.
אמנם הב"ח (שם אות ח) חלק על הבית יוסף בהבנת האגור וסובר שהאגור מיירי ביום השביעי ולא ביום השמיני, וגם לפי שיטתו, אשה שטבלה ביום השמיני מבעוד יום לא חייבת להסתיר מבעלה על ענין הטבילה. וכן מבואר בגר"א (שם ס"ק יג) שדברי האגור מיירי ביום השביעי, אך ביום השמיני, אין צורך להסתיר את הטבילה. ועיין בדרכי תשובה (שם ס"ק לז-לח) שהעלה לאסור לשמש. וכן צריכה להסתיר את הטבילה מבעלה.
אמנם מרן בטהרת הבית (חלק ב עמ' תקכז-תקכח) העלה להתיר חיבוק ונישוק, אך לא תשמיש המטה, ע"ש. ובספר שיעורי טהרה (עמ' רפה) וכן בשיעורי שבט הלוי (סימן קצז סעיף ה אות א) העלו שאסור גם חיבוק ונישוק ודינה כדין הנדה.
ונראה לענ"ד, שלפי מרן הטהרת הבית במקרה שהבעל לא נמצא, הוי מילתא דלא שכיחא, ויהיה מותר בתשמיש המטה, משום שאף שמרן הבית יוסף הבין באגור דמיירי על יום שמיני, אך כתב שזה חומרא יתירה ואינה מעיקר הדין.
וראיתי בספר אבני שהם להגר"מ פנירי שליט"א (חלק ב עמ' תשפז) שכתב שבמקרה שנאלץ לצאת לדרכו ביום השמיני, מותר בתשמיש המטה.
העולה מן האמור
אשה שלא יכלה לטבול בזמנו וטבלה ביום השמיני מבעוד יום לאחר שהמורה הוראה התיר לה לעשות כך, לכתחילה יש לה להסתיר את טבילתה מבעלה. ואם לא יכולה, מותרים בחיבוק ונישוק. ואם בעלה לא יהיה עמה בלילה, מחמת שצריך לנסוע לעבודה וכיו"ב מותרים גם בתשמיש המטה.
