בס"ד
אשה שפספסה גלולה
שאלה: אשה שיש לה ריבוי כתמים בתוך שבעה נקיים או בזמן טהרתה, ועשתה בדיקה פנימית עם עד בדיקה, וראתה מעט דם פחות משיעור כגריס שהוא 20 מ"מ, האם היא טהורה או לא.

תשובה: ראשית כל עלינו לבאר דבר מציאותי, שישנם נשים שלוקחות גלולות, ובתוך ארבעה עשר יום לשימושם רואות כתמים על בגד צבעוני או בגד שאינו מקבל טומאה, וכן ישנם נשים שפספסו גלולה ורואות כתמים, ויודעות באופן ברור שהמקום לא נקי שהרי שמקנחת את עצמה מוצאת כתם, ואם כן צריך לברר מה יהיה הדין באשה שעשתה בדיקת עד בטעות, וראתה מעט דם, האם נאמר שדם זה לא שייך כלל להרגשה, או ספק הרגשה, משום שיודעים בעליל שהדם בא מחמת הכתמים שסובלת מהם, או שאין חילוק ותמיד מחמירים בבדיקת עד שהיא טמאה בכל שהוא, אלא אם כן יש מכה וכיוצא בזה.

ולכן נבאר בקצי'רת האומ'ר האם שאשה רואה דם בבדיקת עד, האשה טמאה מדאורייתא או מדרבנן.

הנה בגמרא (נדה נז:) מבואר בכמה אופנים שאשה מרגישה וחושבת שזה הרגשת שמש או עד. וכתב הכרתי ופלתי (סימן קפג) שיש לפרש את דברי הגמרא בשתי אופנים הראשון הוא, כפשט הגמרא, שהאשה חושבת שהיא מרגישה אך באמת זה רק הרגשת שמש או שהביאור הוא, שמסתמא היא הרגישה והיא חושבת שזה לא הרגשה.
ובאמת נחלקו הראשונים בדין בדיקת עד האם מטמאה מן התורה או מדרבנן, שדעת הרמב"ם (פרק ט מהלכות איסורי ביאה הלכה א) אם בדקה ולא הרגישה ומצאה דם הרי זה "בחזקת שבא בהרגשה". ע"ש. ומשמע שהיא טמאה מספק דאורייתא, ולא מדרבנן שהרי נקט "בחזקת שבא בהרגשה" וכן כתב הגר"ז (סימן קפג קונטרס אחרון סוף סק"ב) שדם הבא על ידי בדיקת עד הוי ספק דאורייתא.
אמנם דעת מהר"ם (הו"ד בהגהות מימוניות פרק ד מהלכות איסורי ביאה אות כ) בדיקת עד היא טמאה רק מדרבנן. וכן דעת שו"ת גבעת שאול (סימן סז) והמהר"ם מלובלין (סימן ב). ולהלכה רוב ככל הפוסקים סבירא להו שבדיקת עד טמאה מספק דאורייתא, כמבואר בכל פוסקי זמנינו. אך על כל פנים מצרפים את שיטת הסוברים שבדיקת עד מדרבנן לספק ספיקא או לשאר ספיקות כמבואר בכרתי (סימן קפח סק"ב).

וידועים דברי הט"ז (סימן קצ ס"ק כג) שאם יש ספק נוסף מהיכן מגיע הדם מצרפים את הסוברים שבדיקת עד הוי מדרבנן. וכן מבואר בהדיא בחתם סופר בחידושיו לש"ע (סימן קפג) שכתב, שאם יש ספק נוסף, כגון שהיה העד בצד העוסקים בכתמים, אז בקל יש לצרף הספק הנוסף כדי להקל מטעם ספק ספיקא שמא מעלמא קאתי ואם תמצא לומר מגופה, שמא בא בלא הרגשה. ע"ש. ובטהרת הבית (עמ' כב מהדורה ישנה) הוסיף שכך מבואר בצמח צדק מליובאוויטש (חלק יו"ד סימן צט אות ו) ועוד וסיים שכן עיקר כהחתם סופר.
ולפי זה יש לומר שהיות וידוע שיש לאשה כתמים והיא רואה אותם בקינוח, ואותה אשה עשתה בדיקה ולא הרגישה שום הרגשה אנו נתלה את הדם שעל העד ככתם ונפשט את הפסק שאם יש דם בכתלים ובודקת הלכתית רואה את הדם ומנקה אותו בעד בעדינות מה שייך לומר שהדם הזה טמא מספק דאורייתא הלא רואים בעינינו שהדם נמצא בכתלים ורק הוציאו אותו, ואף שהיה מקום לחלק ולומר שהיות שהדם בא מבפנים ולא דומה לחתם סופר שהוא דיבר על ספק נוסף שבא הדם מבחוץ שהתעסקו בכתמים.

אך נראה שה"ה בשאלתנו יש ספק ספיקא שמא הדם שיצא הוא ממה שנשאר בכתלים, ואם תמצא לומר שלא, שמא בדיקת עד הוי מדרבנן וספקא דרבנן לקולא, ויש סיוע לזה ממה שכתב הב"י (סימן קצא ד"ה כתבו הגהות מימוניות) וז"ל, נראה דלהרא"ש דסבר דרבי יוסי מטהר ביושבת בכל גווני כמו שכתבתי לעיל בהא נמי מטהרינן משום דאמרינן כיון דעם מי רגליה אתא ודאי לאו דם מהמקור הוא והדם הזה הנמצא אחר כך אינו אלא תמצית הדם ההוא שיצא עם מי רגלים וכו', עכ"ל. ומשמע שדם שיוצא והוא טהור בין אם מחמת המכה או דם היוצא ללא הרגשה ונמצא בנרתיק, ואחר כך עשתה בדיקה והיה דם פחות משיעור כגריס ועוד, היא טהורה ותולין את הדם שראתה בעד, במה שהיה בפנים.

אלא שהיה מקום להעיר על היתר זה, ממה שכתוב בנדה (דף יד ע"א) אותו מקום בדוק אצל מאכולת, שביאורו שאין דיני כתמים בבדיקה פנימית אלא רק בקינוח מבחוץ, ואם כן גם שלא הרגישה כלום היא טמאה, יש לומר שכל זה הוא דוקא שלא היה במה לתלות אך בנידוננו שיודעת שיש לה מעט דם בנרתיק אף שעשתה בדיקת עד היות שלא הרגישה כלום היא טהורה. ועיין בשו"ת יביע אומר (חלק ח יו"ד סימן טז סוף אות א יביע אומר חלק ט או"ח סימן קז אות א) במה שכתב גבי בדיקת עד.

העולה מן האמור:
אשה שפיספסה גלולה וראתה כתם או אשה שיודעת בעצמה שסובלת בכתמים ויודעת שהיא לא נקיה ועשתה בטעות בדיקת עד וראתה דם פחות משיעור כגריס נראה לעניות דעתי שהיא טהורה.