בע”ה
טלטול קטן במקום שאין עירוב
שאלה:
נשאלתי סמוך לשבת מזוג שנסעו לנופש והתברר שאין עירוב באותו מקום, בתכנון מהיר ונכון יכולים להתארגן ולהסתדר עם הכל, מלבד זה שהמקום שאמורים לאכול בו את סעודת היום רחוק כרבע שעה ממקום שהותם, ויש להם ילדה כבת שנה וחצי, מה האפשרויות העומדות בפניהם ע”פ ההלכה, אם בכלל ?
תשובה:
אין היתר לישא אותה על הידים, גם לא בעגלה, אם הקטנה במצב שיכולה ללכת ברגל (והתנאים הסביבתיים והמזג אויר מאפשרים) יכולים להתנהל לאיטם בקצב שלה ולנוח מידי פעם עד שיגיעו, ובלית ברירה יוכלו להרים אותה מידי פעם וללכת פחות פחות מארבע אמות (כשתי מטר), אך את הכניסה והיציאה לבית שתעשה לבד, כמו כן יוכלו ברוב המקרים לומר לגוי לנושאה, וכדלהלן:
הרחבה ומקורות: נאמר במשנה ‘אשה מדדה את בנה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור’ – מפני שנושאתו, וההיתר לדדות אפילו ברה”ר דאי נמי מגביה ליה חי נושא את עצמו (שבת קכח: ורש”י שם במשנה ובד”ה דמקפיא). כלומר אף שמסייעת לו בהליכה, אם מגביה רגלו אחת ומניח השניה מותר ולא גזרו שמא תגביה אותו, שהרי זו גזירה לגזירה שגם אם תגביה הרי זה אסור רק מדרבנן משום שמוגדר כחי נושא את עצמו ואסור רק מדרבנן ואפי’ ברה”ר (כמבואר בסוגיה בדף צ”ד. שם). אמנם כפות או חולה או קטן מאוד שאינו נוטל אחת ומניח אחת אינו מוגדר כחי נושא את עצמו (ועי’ תוס’ שבת קל. וראשונים שם) ולגבי ישן הסתפקו הפוסקים (עי’ שבט הלוי ח”ז סי’ ל”ז, וע”ע שש”כ פל”ח הע’ פ”ו). ומכיוון שמדרבנן נשיאת החי הוא איסור כשאר דברים, אין חילוק בין כרמלית לרה”ר ואין לומר שהוא גזירה לגזירה, דבעת שאסרו לשא בכרמלית לא חלקו בעניין ואסרו בו כל דבר שאסור לשא אותו ברה”ר (בה”ל שם, וכן הביא בס”ס שמ”ט בשם הגר”א, ועי’ תשובת פרי תבואה ח”א ס”ז ורע”א ח”א סי’ כ”ח).
וא”כ בנידון הנ”ל לא יוכלו לנושאה ואף במקום שמוגדר וודאי ככרמלית, אך אם תתעייף בדרך יוכלו להרימה ולנושאה פחות פחות מארבע אמות, ואמנם לא הייתה דעת חכמים נוחה כ”כ משימוש בהיתר זה ואף הגדירוהו (שם קנג:) ‘כבוד אלוקים הסתר דבר’ מכיוון שחששו שבקלות יוליך יותר מארבע אמות (ואסרוהו אף בבין השמשות ואף בכרמלית, עי’ סי’ שמ”ט ס”ה), אך מ”מ כשיש צורך התירו, כגון כשקדש עליו היום והיו עמו מעות ומפני שאדם בהול על ממונו, ובאופן שאין אפשרות אחרת, (עי’ סי’ רס”ו), וכגון במוצא תפילין בבזיון במקום שאין משתמרין (עי’ סי’ ש”א סמ”ב), או בקוץ המונח ברה”ר כדי שלא יזוקו בו (עי’ סי’ שח’ סי”ח). (ובכל מצב שנעמד, חוץ מאם עמד לכתף נחשב הנחה, עי’ מ”ב סי’ רס”ו סי”ח, שמ”ט סקי”ז). כמו כן אפשר גם ע”י שמעבירים מאחד לשני וכ”א מוליך פחות מארבע אמות (עי’ סי’ שמ”ט ס”ג, ואף שבשו”ע שם משמע שדווקא ע”י הרבה אנשים, בבה”ל הביא מהפמ”ג שאפילו ע”י שני בנ”א מותר).
ופשוט שפתרון זה לא יועיל לגבי הוצאה מרשות לרשות (עי’ ט”ז רס”ו סק”ד), וע”כ ישתדלו שתכנס ותצא הקטנה מעצמה (ובלית ברירה יכניסוה בשינוי).
אפשרות נוספת כפי שהביא המ”ב בסי’ שח’ ס”ק קנ”ד להתיר ע”י אינו יהודי, ושם התיר אף בקטן שאינו יכול לילך משום שאין מצוי אצלינו רה”ר, וא”כ בקטן שיכול ללכת ומוגדר כחי נושא את עצמו עוד יותר קל להתיר, ואף ברה”ר ממש (או למחמירים שיש דין רה”ר), וכדין שבות דשבות לצורך מצוה, או צורך גדול כמבואר בסי’ ש”ז ס”ה (ואף שמהמ”ב משמע שהתיר ע”י גוי בכל אופן, ולכאורה סותר עצמו ממש”כ בסי’ של”א סק”כ, עי’ שבט הלוי ח”ז סי’ ל”ז).
