ב”ה
הנדון: פרשיות תפילין שנשאל בהם תינוק והכשיר האם יש מקום להדר שלא לרכוש אותם.
שאול נשאלנו בבית ההוראה: מי שהזמין פרשיות תפילין מהודרות אלא שהסופר בשעת הכתיבה נמרחה לו מעט דיו בין שתי אותיות ולשאלת מו”צ הורה לו שאין חשש של שינוי צורה באותיות ומ”מ מהיות טוב, טוב שישאל תינוק, ואכן לאחר שאלת תינוק התינוק השיב על צורת האותיות כהוויתן שהם כשרות, ושאל הקונה האם יש מקום להדר ולרכוש פרשיות אחרות ללא חשש שאלת תינוק.
תשובה: במקום שלכל הדעות מועיל שאלת תינוק והתינוק הכשיר אין מקום להדר ברכישת תפילין אחרות, ולכן בנדון דידן התפילין כשרות ומהודרות ללא כל חשש. וראה בהרחבה במקורות
מקורות: הנה פסק מרן השו”ע (סימן לב סעיף טז) שאם נפסק אחת מהאותיות, הגה: הפשוטות, כגון וי”ו זיי”ן או שנפסק רגל (הנו”ן) וכיוצא בה, אם תינוק שאינו לא חכם ולא טפש יודע לקרותו, כשר. ואם לאו, פסול. ובפשטות מזה שמרן השו”ע נקט בפשטות שאם התינוק קרא את האות כפי שצריך התפילין כשרות, משמע ללא כל חשש. וכן מוכח שם בשו”ע בכמה מקומות סע’ כה. כז.
אמנם כתב בשו”ת שבט הלוי (חלק ה סימן ח) שבמקום שנחלקו הפוסקים אם מועיל קריאת תינוק אף שנקטינן כדעת הרוב שמועיל, מ”מ אם גדולים וטובים פוסקים להחמיר, פשוט בעיני דזה כדבר שהורה בה חכם להכריע ואינו חלק למדקדק לכתחלה, ואולם אם אין לו תפילין אחרים מותר להניח לכתחילה. ע”כ.
וע’ עוד בספר דעת נוטה ח”ג (ע’ רמא) בשם הגר”ח קנייבסקי שבמקום שנחלקו התינוקות בכשרות האות אין מקום להקל ללכת אחר הרוב ולשאול ב’ תינוקות, וטעמו מדין בהמה שהורה בה חכם.
ומוכח עכ”פ שבמקום שלכל הדעות מועיל קריאת תינוק אין חשש בכשרות התפילין ולא נחשב כבהמה שהורה בה חכם שהמחמיר תע”ב.
וכן העלה בספר משנת הסופר (שטרן ע’ צט) בביאור הסופר, שכתב שדין הבחנת תינוק מוזכר בש”ס מנחות (כ”ט) ונפסק כן בשו”ע, ובכל הפוסקים ראשונים ואחרונים בלי שום פקפוק א”כ לכאורה אין שום הידור הלכתי להחמיר בזה. ע”כ. אלא שסייג את הדבר שיש הרבה מקומות שהפוסקים חולקים אם מועיל שאלת תינוק, ולכן יש להדר שלא לרכוש אותן תפילין במקרה שנחלקו הפוסקים אם מועיל שאלת תינוק (ושם ציין בביאור הסופר כמה מקרים שנחלקו בזה הפוסקים אם מועיל שאלת תינוק).
אמנם בסוף הדיבור כתב הרב משנת הסופר שגם שלכל הדעות מועיל שאלת תינוק אפשר דהוא בכלל מ”ש בדבר שהורה בה חכם מסברא דבעל נפש לא יאכל ממנה (יו”ד סוס”י קט”ז) וצ”ע בזה. עכ”ל.
ופלא הוא שהרי מוכח מדברי הרב וואזנר וכן מהגר”ח קנייבסקי דלא אמרינן בשאלת תינוק להחמיר מדין בהמה שהורה בה חכם רק במקום שנחלקו הפוסקים אם מועיל שאלת תינוק. ובפרט שגדר שאלה שהורה בה חכם מסברא שבעל נפש יחמיר דשו בה רבים אם בכל שאלה אמרינן כן, וכאן שחכמים קבעו שתינוק מועיל זה כבר לא גדר של “סברא” שיש להחמיר בה, שהרי הגדר של שאילת תינוק זה גילוי מילתא בכדי לברר את הספק שיש לנו, ואחרי שחז”ל קבעו לנו שהתינוק נאמן על כך אין זה בגדר סברא שהורה בה חכם, וע’ בש”ך סי’ קטז ס”ק ח) שדבר שהורה בו חכם מסברא, לא יאכל בעל נפש ממנה אבל אם יש לו קבלה שהיא מותרת מותר, וא”כ ה”ה בנ”ד שחכמים קבעו שהתינוק נאמן כפי שכך הורונו חז”ל. ודו”ק.
לסיום רק אוסיף שיש נפקא מינה שלפעמים נשאלת שאלה בחלק מהאותיות שלפני תיבת שם ה’, שכתב הסופר, והתינוק הכשיר את האותיות, אין מקום להקל לסופר לקלוף את שם השם בשביל לתקן את האותיות שעליהם נשאל התינוק בהיות ועצם קילוף שם השם הוא מחלוקת גדולה בפוסקים, אלא שפשט מנהג הספרדים להקל וכמ”ש בספר קול יעקב (סי’ רעו ס”ק כח). וע’ במשנת הסופר (פ”יא אות מד). [וע’ בספר אש שחורה (ע’ קכז) כתב בשם בעל משנת הסופר שאמר לו שהורה לסופר שהסתפק אם אמר בתפילין בתחילת פרשת קדש לשם קדושת תפילין וכתב שם הויה, שאף שניתן לעבור שוב בדיו על האותיות לשם קדושת השם, היות שיהיה חסר בהידור ניתן לקלוף גם את השם כדי לכתוב הכל לכתחילה לשם קדושה בתורת ודאי. ע”ש]. ואכמ”ל.
