כתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה
יש דין בדיני כתמים, שכתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה, לא מטמא את האשה אפי’ אם הוא יותר מגריס, דין זה מובא בגמרא נידה דף נט: רבי נחמיה אומר כל שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים וכו’, וטעם הדבר כתבו הראשונים היות ועיקר הגזירה הייתה עבור הטהרות ומה שלא טמא בטהרות לא גזרו גם על האישה, כי כתם אסור מדרבנן, והרשב”א הביא טעם משום שזה דבר שאינו מצוי ולא גזרו חכמים. וכן פסק השו”ע בסימן קצ סעיף י’ שכתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא מטמא את האשה.
ולכן אשה שמצאה דם על דבר שמחובר לבית, בחיבור קבוע כגון אסלה או דלת, אפי’ אם הוא יותר מגריס טהורה.
אשה שראתה כתם יותר מגריס על נייר טואלט: טהורה משום שהוא לא נחשב לדבר המקבל טומאה, כמו שנאמר ברמב”ם (פ”ב מהלכות כלים) שנייר לא מקבל טומאה, הנודע ביהודה כתב שמה שכתב הרמב”ם שלא מקבל טומאה זה רק מנייירות שנעשו מעצים וכו’, אבל נייר שלנו העשוי מבדים מקבל טומאה, והחת”ס חלק עליו שגם נייר שעשוי מבד אבל אינו עשוי ללבישה לא מקבל טומאה, וגם פנים חדשות באו לכאן, וכתבו פוסקי זמננו שבנייר שלנו ודאי שלא נחשב למקבל טומאה.
אשה שקינחה בנייר טואלט ומצאה דם: נחלקו הפוסקים, שו”ת צמח צדק (סימן צט ס”ק ח), חשב האפוד (ח”ב סימן עה), וקנה בושם, מטמאים אותה וטעמם שכל מה שהתירו חכמים זה רק עם מצאה דם על דבר שאינו מקבל טומאה אבל כאן היא קינחה את הדם ולא מצאה דם, וכנראה שפחות מכגריס הם גם יסברו להתיר.
אבל יש הרבה מהאחרונים שחולקים וסוברים שגם בקנחה זה נחשב למצאה כתם, כי היא הרי לא ידעה שיש שם דם, וכן משמע בפרי דיעה ועוד, ובספר טהרת הבית (ח”א עמ’ כג-כז) מאריך לבאר דטהורה, וכן פסק בשו”ת קנין תורה (ח”ד סימן צז).
ועד כמה אפשר להקל בנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה, יש שאמרו עד שיעור ג’ גריסין, ויש שאמרו להסתכל על כל המכלול, ליד הווסת וכו’, וכל אחד יורה כפי שקיבל מרבותיו.
וכמובן שאין צורך להסתכל על הנייר לאחר השימוש בו, וזה דבר שרק גורם לקלקול.
כתם הנמצא על פדים: נחלקו פוסקי זמנינו האם נחשב למקבל טומאה וטמאה בכתם יותר מגריס או שנחשב לדבר שאינו מקבל טומאה וטהורה בכתם יותר מכגריס, יש המחמירים משום שזה נעשה כמלבוש, וכן נעשה לבית קיבול לדם,
ויש המטהרים כי אין לו שיעור מינימום של בגד שהוא ג’ טפחים על ג’ טפחים, וגם אם ייחדו אותו לבגד צריך שיהיה בו ג’ אצבעות על ג’ אצבעות ולא ג’ אצבעות על ה’ אצבעות, וכן בגד ניתן להיאמר רק על דבר שאפשר ללבוש אותו ולהפשיט אותו,
וגם זה לא נחשב לבית קיבול, אלא רק תשמיש ארעי.
ולמעשה, שבט הלוי, חוט השני, והגרי”ש אלישיב, פסקו שזה נחשב לדבר המקבל טומאה, ובספר טהרת הבית (ח”א עמ’ תה) פסק שזה נחשב לדבר שאינו מקבל טומאה.
מצאה על כלי פלסטיק טהורה, משום שהם אינם מקבלים טומאה.
