שאלה :
האם מותר לאישה נשואה שבעלה עדיין לא התפלל, לאכול ביום שבת קודש בבוקר בלי קידוש.
תשובה
: הנה מרן השו"ע בסימן רפט (סעיף א) כתב יהיה שולחנו ערוך ומיטה מוצעת יפה ומפה כמו בסעודת הלילה ויברך על היין בורא פרי הגפן והוא נקרא קידושא רבא וכו', ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה.
וזה כשיטת הרמב"ם (פרק כט מהלכות שבת ה"י) שאסור לטעום כלום קודם הקידוש של יום כשם שאסור לאכול קודם קידוש של לילה.
ויש לדון לגבי אישה נשואה שהיא משועבדת לאכול עם בעלה וכמו שכתב הריטב"א במסכת כתובות (יג. ד"ה אלמנה) הביאו מרן בבית יוסף באבן-העזר סימן ע (סעיף יב) שהאישה מחוייבת לאכול עם בעלה כל שרוצה בכך. וכן כתב הרב חלקת מחוקק (ס"ק מג ) והרב בית שמואל (ס"ק לה) שהאישה משועבדת לעמוד תמיד לפניו ולשמש אותו 'ולאכול עימו על שולחנו'.
האם מותר לה לאכול כל זמן שבעלה עדיין לא התפלל, שכיון שאין בעלה יכול לאכול עכשיו שאסור לאכול קודם התפילה, אז גם לה אין זה זמן אכילה ולא חל עליה חובת קידוש. או שמא אף שמשועבדת לאכול עם בעלה, מכל-מקום אין זה מונע ממנה לאכול גם קודם לכן, ולכן זה כן זמן אכילה וחייבת בקידוש קודם אכילתה.
והנה המשנה ברורה כתב בביאור הלכה ד"ה 'חובת הקידוש' שאדם שהותר לו לאכול ולשתות קודם התפילה לצורך רפואה וכדומה, פשוט שצריך לקדש מתחילה.
אולם הרב עיקרי הד"ט (סימן יג סעיף ג) כתב שקודם תפילה אין חובת קידוש, שחובת קידוש הוא רק לאחר תפילת שחרית. וכן פסק הגרב"צ אבא שאול בשו"ת אור-לציון ח"ב (עמוד קפה).
והגר"ע יוסף בחזון-עובדיה (הלכות שבת ח"ב עמוד קמט) פסק שמן הדין אין חייה לקדש, אך טוב ונכון שיקדש על היין קודם אכילתו, לצאת דעת המשנה-ברורה וסייעתו שסוברים שצריך לקדש.
וכתב הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן קא אות ב) שכל דברי הביאור הלכה הם לגבי איש, אבל אישה 'נשואה' שמשועבדת לאכול דוקא עם בעלה, ובעלה אין יכול לאכול עכשיו כיון שהוא נמצא קודם התפילה, גם לגבה אין זה זמן אכילה, ולכן לא חל גם עליה חובת קידוש ומותרת לאכול בלי קידוש.
אמנם הגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה פרק נב הערה מו) כתב שגם לאישה נשואה אין היתר לאכול קודם קידוש, וטעמו שאין סעודת האישה תלוי בזמן סעודת בעלה. וכן-כתב בשו"ת מנחת-יצחק ח"ד (סימן כח אות ג).
ובספר זכרון דרור יקרא (עמוד שסג) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שמן הדין אישה נשואה יכולה לאכול בלא קידוש, כיון שרגילות האישה לאכול עם בעלה, ואין זה מן סעודה בשבילה. אך למעשה פסק שתקדש קודם שתאכל.
וגם לגר"מ פיינשטיין שהתיר לאישה נשואה לאכול קודם קידוש, כתב (שם) שמכל-מקום למעשה אם התפללה, אינה יכולה לאכול בלי קידוש מטעם שלא חילקו חז"ל בדבר, ורק באכילה שקודם התפילה שהוא דבר לא מצוי סובר שמותר לה לאכול בלא קידוש.
ובחזון-עובדיה (שם) כתב להתיר לאשה 'חלשה' לאכול 'קודם התפילה' מיני מזונות, בהסתמך על דברי מהר"ם חלאווה בחידושיו למסכת פסחים (קו.) שננים אינם חייבות בקידוש של שחרית, הואיל ואינו אלא מדרבנן. ושכן ראה אצל מורו ורבו הרשב"א.
מסקנת הדברים:
אין לאישה אפילו נשואה לאכול ביום שבת קודם שתעשה קידוש, אפילו שבעלה עדיין לא התפלל תפילת שחרית.
אבל אם היא חלשה ואינה יכולה לקדש יכולה לאכול מיני מזונות בלי קידוש, אך טוב שתכוין בברכת בורא מיני מזונות לצאת ידי חובת קידוש.
