ב"ה

הנדון: ראיית דם באסלה או בטישו כשסובלת מטחורים

נשאלתי: באשה שנמצאת בימים שהי טהורה אך כשעשתה צרכיה גילתה לפתע בקינוח כי הטישו מלא דם וכן על האסלה, ואז היא נזכרה שהיא סובלת מטחורים האם יכולה לתלות בכך?

תשובה: כיון שהאשה סובלת מטחורים, שמדממים לפעמים, תולה בהם כתמה, כדין מכה שעלולה להתגלע ולהוציא דם. ואף בימי שבעה נקיים בשלשת הימים הראשונים, תולה בהם. ובפרט בנ"ד שהאשה ראתה על טישו, ואסלה שמחוברת לקרקע, שאינם מקבלים טומאה.

מקורות : טה"ב משה"ט (ח"א עמ' תלז דיבור ראשון), טה"ב (ח"ב עמ' שפט), יבי"א ח"י (חיו"ד סי' נח ח"ג אות יא).
ע' רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חלק יורה דעה סימן רכא) שהתיר לתלות הכתם חולי הטחורים, אף דהוי רק לעתים ידועות. ויש לומר דמיירי שאין לו וסת קבוע. וכן כתב בשו"ת עולת יצחק (סימן קסח), לדברי הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת בקונטרס אחרון (סימן ט דף נא ע"ב) שכתב כיוצא בזה. ע"ש. גם בשו"ת מהר"י פראג'י (סימן פו) העלה להתיר לתלות בדם טחורים, וכתב, שאפילו הוא משונה מדם ראייתה יש להקל, מפני שידוע הוא שאין דם טחורים במראה אחד לעולם, שלפעמים יוצא עכור ולפעמים צלול, לפעמים יוצא אדום ביותר ולפעמים קלוש במראיתו, ולכן אפילו נמצא הדם משונה מדם הטחורים אנו תולים שבפעם הזאת נשתנה. ע"ש.
וע' ברמ"א בהגה סי' קצ (סעיף י) כתב שבית הכסא אינו מקבל טומאה (מרדכי בשם הסמ"ג, וסמ"ק). ולפי זה יוצא שאם בדקה את האסלא של בית הכסא כשבאה לעשות צרכיה, ובקומה ראתה כתם יותר מכגריס בלא הרגשה על האסלא, טהורה, שמכיון שהיא מחוברת לקרקע דינה כקרקע שאינו מקבל טומאה, וכבר האריך בזה הנודע ביהודה מה"ת (חיו"ד סימן קט) בפרטי דין זה, ומשם בארה. ואשה שראתה כתם על צואה, מלבד שיכולה לתלות הכתם בטחורים, יש לצואה דין דבר שאינו מקבל טומאה, ולכן האשה טהורה. וכן פסק בסדרי טהרה בס"ק צג בד"ה נחזור. ע"ש.