כן, במקרים מסוימים מותר לפרק צמות בחג לצורך טבילה, למרות שפירוק צמות אסור מדרבנן בשבת ויום טוב. אם אשה קלעה את שערותיה ושכחה שליל טבילתה חל בחג, עומדות בפניה שתי אפשרויות עיקריות: האחת היא להסיר את הגומיה או הסרט המחזיקים את הצמות, ולאפשר להן להיפתח באופן טבעי ולא מיידי, למשל על ידי הליכה. פעולה זו נחשבת כלאחר יד ומותרת גם שלא לצורך מצווה. האפשרות השנייה היא לבקש מגויה לפרק את הצמות. מכיוון שאיסור פירוק צמות הוא מדרבנן, ואמירה לגוי גם היא איסור דרבנן, הרי שמדובר ב'שבות דשבות' המותר במקום מצווה כמו טבילה. במסכת שבת (דף צד:) נאמר במשנה הגודלת שערה (קולעת את השער) רבי אליעזר מחייב וחכמים אוסרים משום שבות. זאת אומרת לרבי אליעזר יש איסור מן התורה לקלוע את השיער בשבת, וטעם האיסור הוא משום 'בונה' וכדרשת הגמרא על הפסוק 'ויבן ה' אלוקים את הצלע' -מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ושכן בכרכי הים קורים לקליעתא בניתא דהיינו לקליעה קורים בנייה. אבל חכמים סוברים שאיסור קליעת שער בשבת אינו מן התורה אלא איסור דרבנן, כיון שאין זה דבר המתקיים, ומן התורה אסור רק דבר המתקיים. והלכה כחכמים שהאיסור הוא מדרבנן. וכתבו התוספות בפרק במה אשה (דף נז. ד"ה במה) והרא"ש (סימן א) שמסתבר שכשם שיש איסור לקלוע את השער כך יש איסור להתיר את קליעת השיער. וכן פסק מרן השולחן-ערוך בסימן שג (סעיף כו) וזה לשונו: אסור לקלוע שערה בשבת, ולא להתיר קליעתה. אחר מצאתי שכך כתב הגר"נ קרליץ בספר חוט-שני ח"ב (פרק לו סס"ק טו) שמותר להסיר את הגומי שמחזיק את קליעת השיער, כמו שמצוי בצמות קלועות שעושות היום שנותנות גומיה בסופן אם הקליעה לא תפתח מיד עם הסרת הגומיה, שאין זה נחשב סתירה ומותר, ומה שאחר- כך השערות נסתרות על ידי הליכה, אין זו אלא סתירה כלאחר יד. וכמו שפסק מרן השולחן ערוך בסימן שז (סעיף ה) דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות (כלומר דבר שאינו אסור מן התורה אלא חכמים אסרו אותו),מותר לישראל לומר לאינו-יהודי לעשותו בשבת מפני מצוה. וכן פסקו האחרונים שכל שבות דשבות ( וכגון הנידון שלנו שסתירת השערות אסורה מדרבנן וגם אמירה לגוי לעשות מלאכה בשבת גם כן חכמים אסרו אותו) במקום מצוה מותר.