בספרים הקדושים מבואר שמצוות עונה צריך האדם לעשותה בשביל קיום המצווה ולא רק למילוי תאוותו וכן צריך לכוון האדם שרוצה לקיים מצוות פרו ורבו או קיום מצוות עונה וכד' אך שלא יעשה את המעשה רק לשם מילוי תאוותו.
ולכאורה נראה שהאיש שהוא פועל המעשה הוא זה שמכוון לקדושת והכוונת המעשה והוא הגורם, וכמו שמצינו בגמרא נדרים דף כ ע"ב בני תשעה מידות, היא בני שנואה או בני גרושת הלב וכו' שהאדם בשעת קיום המצווה חושב מחשבה שאינה ראויה כגון על אישה אחרת וכד' הוא פוגם בילד היוצא מביאה זו עד שיכול לפגוע במידותיו או בקדושתו של הילד .
ובכל המאמרים האלו נשמע שנדרש מהאיש לכוון לקדושתו ונראה שהוא בעיקר על ידי מחשבתו ורצונו בקיום מעשה זה גורם את קדושת המעשה, במאמר זה נביא שהאישה היא פועלת לא פחות מהאיש במעשה זה והיא אינה רק פסיבית מבחינת מחשבתה, וכוונתה במעשה זה חשוב לאין ארוך בשביל הבאת ילדים צדיקים לעולם.
מעשה בנות לוט:
בנות לוט לאחר חורבן סדום ועמורה חשבו לתומם שהעולם נחרב והבינו שכדי להמשיך את קיומו של עולם צריכות הן לגרום לאביהן לבא עליהן, ולכן שיכרו אביהם על מנת שיבוא עליהם כדי להעמיד בנים.
והמסתכל על מעשה זה יראה לכאורה מעשה נבזה שלא היה צריך לצאת ממנו קדושה כלל ואע"פ שמעשה שגגה היה שהרי חשבו לתומם שאין יותר גברים בעולם והם ואביהם האנשים היחידים בעולם, סוף סוף באמת לא היה זה המציאות, והגיע ילדים שע"פ ההלכה הם ממזרים ביהדות.
ואעפ"כ מבואר בספרים הקודשים שהקב"ה ראה מעשה בנות לוט כמעשה נאצל ביותר, ויצאו מהם אימהות של מלכות רות המואביה ונעמה העמונית, ואע"פ שלוט עצמו היה שיכור וודאי שבלילה שני לא התכוון למצווה וידע שיש בזה עבירה, מחשבתו ורצונו לא הפריע ליצירת כוח זה שממנו הגיע המשיח וכמו שנאריך בהמשך במעשה רות.
א"כ נלמד כמה מחשבת מעשה האישה בקיום מצווה זו משפיעה על זרעה אחריה.
מעשה לאה בדודאי ראובן
עוד מסופר בחומש בראשית סיפור דודאי ראובן, כשמצא בשדה דודאים הידועים כסגולה לפריון, ורחל ביקשה מלאה את הדודאים הללו ולאה בתגובה ביקשה להיות עם יעקב באותו הלילה, וכותב רש"י שתאוותה הייתה להעמיד את השבטים, ומאותו לילה זכתה ויצא יששכר שהיה סמל ללימוד התורה ונשיאה בעולו של תורה ודיגלו היה חמור גרם שסוב כל הזמן על עצמו את המשא, ויששכר היה נחשב לת"ח של שנים עשר השבטים.
וגם פה מי שהיה מסתכל על זה שטחי היה רואה רק מעשה של רצון אישה להיות עם בעלה, אך מחשבת לאה הייתה לרצון להעמיד כמה שיותר שבטים, וודאי שרצון זה והקרבה שלה לאחותה לתת לה הדודאים, על אף שהיה זה הקרבה מצידה, שהרי גם היא היה לה הפסקה של כמה שנים שלא היו לה ילדים אחרי שילדה את יהודה, אך רצון זה ראה הקב"ה במעשה זה וזכתה ללדת את יששכר.
מעשה רות ובועז
במעשה רות עולה הרבה תמיהות על התנהגות נעמי ורות איך שרצו לשכנע את בועז שייבם את רות.
ונספר את דברי הנביא בפ"ג למגילה זו ונבארם.
לאחר שגילתה רות שהיא ליקטה שעורים בשדה בועז, על אף שהיה דרך מקרה, סיפרה זאת לנעמי ושתיהן הודו לה' שמצאו את הגואל של רות ומי שידאג להן על אף שהם היו בארץ ללא קרובים ממש.
ולאחר זאת אמרה נעמי לרות לכי ותירחצי ותסוכי ( כמו אצלנו לשים בשמים) ותלבשי בגדי שבת ותלכי לבועז בלילה, ששם הוא שומר על הגורן ותציעי לו שייבם אותך.
והדברים תמוהים וכי אין שדכנים בישראל שהייתה צריכה לעשות כן, ועוד ללכת לבדה בלילה מה שמסוכן לאישה להסתובב בשדות מאנשים פוחזים, וביותר מזה לבא לצדיק של הדור ולנסות לשכנעו לבא עליה הרי צריך ליזכור במי מדובר בועז היה שופט של כל עם ישראל באותם זמנים, וכידוע אבצן זה בועז ולהציע לו שיבא אליה בשדה לבדו כך צריך להעמיד את המשיח של עם ישראל, ואיך זה ישכנע את הצדיק להיות עמה.
ומצאתי שבשאלות אלו נתקשה כבר האלשיך הקדוש והוסיף על זה כמה קושיות.
וקודם שנכתוב יישוב הדברים יש להקדים שהדברים וודאי אינם כפשוטם, שוודאי רות לא נתאוותה כסתם רצון להינשא לאדם, שהרי כידוע במדרש בועז היה זקן מופלג ביותר, ומסופר במדרש שלאחר שבא עליה באותו לילה כבר נפטר דהיינו שוודאי לא מציאת החתן זה מה שעניין את נעמי ורות, וגם עשיית מעשה זה הוא בגדר כמעט התאבדות, שהרי מדובר על גיורת שבאה לשכנע את בועז להתחתן עמה, וודאי שצריך לקחת בחשבון שהצדיק יקים צעקה גדולה שבאים להכשילו, ודבר זה היה מבזה את רות, עד כדי שיעררו על גיור שלה שהוא בכלל חוכא ואיטלולא, שכמה ימים לאחר גיורה היא הולכת לשכנע צדיק לבא עליה ללא קידושין וללא חופה, אין לך סיכון יותר גדול מזה להרוס את כל שמה של נעמי ורות, והם כידוע באו לומר שהם מתחרטות על מעשיהן ושחזרו בתשובה, ודבר ראשון שהן עושות זה להפיל צדיק הדור באישה.
וודאי שאין הדברים כפי שהם נראים.
ועל כן מגלה לנו האלשיך הקדוש את סודם של דברים, נשמת רות וודאי שלא הייתה נשמת גיורת סתם, אלא הייתה נשמה שאמורה לצאת ממנה מלך המשיח, וזכות זו כבר נקבע על ידי אם מואב בת לוט מתי שאמרה לאחותה ונחייה מאבינו זרע, כי אמרה שזרע זה הוא שיהיה מלך המשיח, וזה שכתוב בתהילים מצאתי את דוד עבדי וכתב המדרש רבה היכן מצאתיו בסדום, דהיינו שכבר אותו מעשה של בת לוט בזמנו כבר ייסד את הכוח להביא את דוד מלך המשיח.
רק שבועז ברוח קודשו ידע הדברים אבל לא ידע שהוא זה שאמור להביא ממואב, ושרות היא האישה שאמר הקב"ה עליה שתי פרדות אני עתיד להוציא מאומה זו, ולכן אמרה נעמי בליבה שאם רות תתנהג כמו בת לוט שאחר שבועז ייאכל וישתה וילך לישון תבוא אליו בשקט ותאמר לו שממנו צריך לבא את הגואל יראה בזה בועז סימן שזו היא בת לוט שהקב"ה רוצה להוציא ממנה את משיח ה'.
ובועז הלא כבר הכיר בה שאינה נוהגת כשאר העניות וראה בה צניעות יתירה על אף שגדלה בין הגויים דהיינו שכבר הכיר בה שהיא נשמה גבוה ולא עוד סתם גיורת, רק רצתה נעמי להזכיר לו שהיא בת לוט שאמרו עליה שתי פרדות יש לי מאומה זו ועל ידי שעשתה מעשה זה סימן הוא לבת לוט שגם עשתה כן לשכנע את אביה לבא עליה.
א"כ אנחנו לומדים ממעשה זה של בנות לוט כמה כוח יש ברצון האישה להעמיד דורות ישרים בעתיד על ידי מעשה זה, וגם כל איש ואיש שיקדשו מעשה זה ויכוונו להעמדת דורות ישרים, יכולים להפוך מעשה זה לקדוש שמעמיד את גדולי ישראל.
מעשה אם דוד המלך
במדרש מסופר שהסיבה דוד המלך כשהיה הילד, היה רועה את צאן אביו ולא היה עם שאר אחיו, הוא מפני שאביו נידה אותו שחשב אותו לממזר, והמעשה שמסופר הוא, כששמע ישי שיש המערערים על ייחוסו שגם אם מואבית אינה באה בקהל ה' חשב עצמו ישי לדחוי מהקהל שהרי הוא מואבי שהרי מוצאו הוא מרות המואביה ועל כן אינו כשר לבא בקהל, וא"כ אסור לו להיות עם אשתו ולכן הוא נפרד מאשתו, וכדי להכשיר את זרעו אמר לשפחתו שהוא יבא אליה ויביא ממנה ילד ולאחר מכן ישחררו ובזה יקיים זרע כשר שהרי כשבא על השפחה הולכים בתר האם ובשחררו יהיה כשר, ובאותו לילה הלכה אם דוד לשפחה ואמרה לה שתלך לבית אחר והיא תיהיה עם ישי אבי דוד ובלילה לא ישים לב עם מי נמצא, וכך היה, ומביאה זו נולד דוד המלך, ולאחר זמן שראה ישי שאשתו בהריון אמר הרי אני לא הייתי עמה וא"כ היא מעוברת מאחר ועדיין לא גירשתיה ועל כן הבן ממזר וצריך לדחותו מהקהל ולכן אמר לו לדוד שהוא מורחק מהמשפחה שהוא ממזר, וכששמואל המליך אותו למלך הבין ישי שהבן ממנו והוא גם כשר לבא בקהל שקיימל"ן עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ואמרו כולם אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה.
ומזה נלמד ביותר שרצון האישה היה להעמיד את דורות ההמשך ולא למעשה עצמו, וקדושה זו גרמה לכך שמלך המשיח יצא ממעשה זו, ואנחנו לומדים כמה רצון לגדל את עם ישראל ורצון להעמיד את דורות המשך על ידי האישה יש בכוחו להעמיד צדיקים בדורות ההמשך.
ומכאן נלמד אלינו שכוח האישה במעשה זה הוא חזק לאין ארוך הגם שלא תמיד הבעל משתף רצון ומחשבה כמוה במעשה זה, רצון האישה להעמדת דורות וכוונה לקדושת ה' היא כוח שמעמיד דורות לעתיד עם ישראל.