בס"ד
גדר מטה מיוחדת כשמתארחים אצל ההורים
שאלה: אנו זוג צעיר, ומתארחים אצל ההורים כל שבת שלישית, ואנו ישנים באותו חדר שההורים נותנים לנו, האם המטה שבדרך כלל אני ישנה שם נקראת מטה המיוחדת לה, שאסור לבעל לשבת שם, או לא.
תשובה: כתב הרשב"א (תורת הבית הארוך בית שביעי שער ב דף ג:) וז"ל, כתב הראב"ד מדברי רבינו האי גאון נראה שאסור לישון על מטתה אפילו אינה עמו במטה מפני הרגל עבירה, ונראים הדברים קל וחומר שאפילו להציע מטתו בפניו אסור משום הרגל עבירה, לשכב על מטתה ממש שיש הרגל עבירה לא כל שכן, ע"כ. וכתב הבית יוסף (סימן קצה סעיף ה) שכן כתבו הרא"ש והרב המגיד , ע"ש. והוסיף רבינו הטור (שם), שלא רק שאסור לשכב על מטתה אלא אסור אפילו לשבת על מטתה. וביאר הבית יוסף, שבישיבה גם יש הרהור, ומצד ההרהור יבוא לידי הרגל עבירה.
ומרן השלחן ערוך (סימן קצה סעיף ה) כתב בזה"ל, לא ישב במטה המיוחדת לה אפילו שלא בפניה, עכ"ל. וצריכים אנו לבאר מה נקרא "מיטה המיוחדת לאשה". והדברים פשוטים שעל פעם אחת ששכבה שם לא הפכה אותה למיוחדת, וכן מבואר בשו"ת באר משה (חלק ה סימן קמג).
ומלשון מרן השלחן ערוך שכתב "מטה המיוחדת לה", משמע שרק היא ישנה שם ולא אנשים אחרים, שאם הבעל ישן שם לפעמים, ופעמים גם האשה שוכבת שם, כל שאינה מטה המיוחדת לה, הדבר ברור שמותר לו לישב ולשכב שם אפילו בפניה, כמבואר בספר טהרת הבית (חלק ב עמ' קלח) בשם מהר"ם מבריסק ושות' באר משה , ע"ש. שכל שהמטה לא מיוחדת לה, לא שייך בזה הרגל עבירה, ואין זה דומה למה שאסור לאשה להציע את מטתו בפניו, אף שאינה מטה המיוחדת לו בקביעות, אלא כל שיודע שישן במטה זו, וכגון בבית הוריו שנתנו לו חדר לישון שם, ואשתו מציעה את מטתו בפניו אסור, דשאני התם שלא צריך מטה המיוחדת לו, ששם המעשה של הצעת המטה הוא חיבה, ולכן אסור, אך גבי ישיבה על מטתה, הדבר ברור שרק שהמטה מיוחדת לה בקביעות ולא לאנשים אחרים, מיקרי מטה המיוחדת לה.
ולפי זה זוג שהולכים להתארח, כל כמה שבתות אצל ההורים, והאשה ישנה במטה מסוימת, וכשחוזרים לביתם, ישנים עוד אנשים על מטה זו, כגון אחיותיה או אורחים שמגיעים, אין זה נקרא המיוחדת לה, ומותר לבעל לשבת שם גם בפניה. ואף שהיה מקום לדחות ולומר, שמכיון שבכל פעם שהזוג מגיע לבית של ההורים האשה ישנה במטה מסוימת, והוא לא ישן שם, כלפיו זה נקרא מטה מיוחדת של האשה אף שבינתיים אנשים אחרים ישנים שם, אך נראה שאין חילוק מי ישן על המטה, שכל שאין זה מטה המיוחדת לה, לא אסרו לשבת שם, שהרי כל הטעם הוא הרגל עבירה, ובמטה שאינה שלה בלבד לא אסרו.
וראיתי בספר ילקוט הטהרה למרן הראשל"צ רבינו יצחק יוסף שליט"א (עמ' שעט הלכה קז) שפסק שזוג המתארחים בבית הוריהם ויש להם חדר מיוחד, ולכל אחד מטה מיוחדת, אם נוסעים לשם לעיתים קרובות הרי זו נקראת מטה המיוחדת לה ואסור לו לשבת או לשכב שם, וגם אם נוסעים לעיתים רחוקות אך שוהים שם כמה ימים, הרי זה נקרא מטה המיוחדת לה לאותם ימים, ואסור לבעל לשבת או לשכב שם, ע"כ. ומקורו טהור מספר חוט שני (סימן קצה דינים העולים אות ד). ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים, ומה בכך שהיא ישנה במשך כמה ימים על אותה מטה, אך המטה הזו היא לא מיוחדת דוקא עבורה, דבשלמא אם הזוג גר אצל ההורים תקופה ממושכת, ואף אחד לא ישן שם אני מבין שזה המטה המיוחדת שלה, אך שזוג מגיע לכמה ימים, המטות אינם מיוחדות להם, שכשילכו, אורחים אחרים יישנו שם, וכל מה שישנים שם אינו אלא דרך עראי, ולא בקביעות, וכן כתב להעיר בספר אבני שהם (סימן קצה סעיף ה אות ב) על דברי הגר"נ קרליץ זיע"א, ע"ש. וגם בטהרת הבית (שם) כך משמעות הדברים. ולכן נראה לעניות דעתי שאפשר להקל בזה.
ולכו"ע אם הולכים רק לשבת וישנים שם במטה מיוחדת, זה לא נקרא מטה מיוחדת לאשה, והבעל יכול לשבת במטה זו.
העולה מן האמור
א. אסור לשבת על מטה המיוחדת של האשה, שהיא מטה הקבועה לה ובה רגילים לקיים מצוות עונה, מטעם הרגל עבירה.
ב. וכן מטה שפעמים הבעל ישן שם, ופעמים האשה ישנה שם לא מיקרי מטה המיוחדת.
ג. אשה שאחר לידה הולכת לבית הוריה ונמצאים שם שבוע או יותר, והביאו להם חדר ושם היא ישנה על מטה מסוימת, לא נקרא מטה המיוחדת כי זה עראי ותמיד יש אפשרות לישון במקום אחר, ועוד שהרי לאחר שהולכים, אנשים אחרים ישנים שם, לא נקרא מטה המיוחדת.
ד. וכל שכן שאם האשה ישנה פעם אחת על מטה מסוימת, שזה לא נקרא מטה המיוחדת לה ומותר לבעל לשבת על המטה אפילו בפניה.
