ב”ה
הנדון: סמיכות שבעה לימים הפסק טהרה.

שאלה:
אשה שעשתה הפסק טהרה אך עברו כבר יומיים ורק אז התחילה לבדוק בדיקה של יום הראשון של שבעה נקיים האם זה בסדר או שצריכה להתחיל הכל מחדש כולל הפסק, ואם זה מועיל כבר, רב אחד השיב שזה לא טוב אני יכול לחזור בי לאחר שכבר הרב השיב לי לאיסור?

תשובה: ספירת שבעה נקיים ימים מספר אחר ההפסק בטהרה ההפסק בטהרה אינו מוכרח להיות ביום שלפני ספירת שבעה נקיים, ורשאית האשה להפסיק בטהרה, ולהתחיל לספור שבעה נקיים לאחר מספר ימים. ואפילו בתוך ימי ההמתנה של חשש פולטת שכבת זרע, רשאית לכתחילה להפסיק בטהרה, ולהתחיל בספירת שבעה נקיים לאחר ימי ההמתנה. וגם מה שהורה החכם לאסור אין חשש ויכול השואל לסמוך על החכם השני להתיר.
מקורות: הנה מעשים בכל יום שאנחנו מורים שאם לא בדקה בימי ספירתה כלל, ובדקה רק ביום השביעי, אין לה אלא אותו היום ומשלמת עליו עוד ששה ימים נקיים, ואף שבפסקי הרשב”ץ (נדה סט.) כתב, דבכהאי גוונא צריך עיון אם מועילה בדיקה בתחילתם או בסופם כמו בשבעה ימים של ימי ספירתה הראשונים, וקרוב לומר שאין מתירים אותה אלא אם כן בדקה בכל יום ויום. ע”כ.
אבל מסתמות דברי שאר הפוסקים מוכח שגם בימים אלה כל שבדקה תחילתם וסופם מהני בדיעבד. וכן כתב להדיא מו”ר מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בספרו טה”ב (ח”ב עמ’ רצט ד”ה וחזות. וראה עמ’ שלו ד”ה ומש”כ.( והביא סימוכין לדבר מספר האשכול (עמוד קח), וזו לשונו: ויש מי שמוסיף לומר שאם לאחר הפסקה בטהרה עברו שבעה ימים ראשונים ולא בדקה, ומתחלת בשמיני לספור שבעה נקיים, צריכה בדיקה בימים אלה בכל יום, ולא מהני בדיקת ראשון ושביעי אלא כשתספור שבעה נקיים תיכף לאחר שפסקה מלראות והפסיקה בטהרה. ואין צורך להשיב עליו, “שלא שמענו שהתורה צותה שתספור שבעה נקיים תיכף אחר שתפסוק בטהרה, ושלא יהיו ימים מפרידים בין הפסקה בטהרה לשבעה נקיים”. ע”כ. וכתב בנחל אשכול (שם אות טו) שכן נראה מדברי הפוסקים. ע”ש. הרי להדיא שאין כל חשש לספור שבעה נקיים שאינם סמוכים להפסק טהרה. ואף לדברי הרשב”ץ לא מצאה כל הקפידא לנוח אלא שאם השבעה נקיים לא צמודים יש חיוב לבדוק בכל יום אבל אין חיוב לחזור ולעשות הפסק מחדש.
וכדברי האשכול כן כתב בתפארת למשה, והובא בסדרי טהרה (ריש ס”ק יח), שאין שום חיוב למנות שבעה נקיים מיד למחרת היום של ההפסק בטהרה, אלא אם תרצה שלא להתחיל שבעה נקיים כי אם יומים או שלשה ימים אחר ההפסק בטהרה הרשות בידה, שכיון שהפסיקה בטהרה הרי היא בחזקת טהרה לעולם עד זמן וסתה. והוסיף עוד ואי סלקא דעתך דלא מהני בדיקת שביעי אלא בהתחילה למנות ז’ נקיים ממחרת יום ההפסק, “לא היה להפוסקים לסתום אלא לפרש דלא מהני בדיקת שביעי אלא בכהאי גוונא”, אלא ודאי דלעולם מהני בדיקת שביעי אף בלא התחילה למנות נקיים שלה ממחרת יום ההפסק. ע”כ. וכן כתב החוות דעת (ביאורים סק”ו), ע”ש.
ועיין עוד בתורת השלמים (סי’ קצו ס”ק יג) שכתב, שאפילו לדברי הרמ”א (שם סע’ י), שאם מצאה כתם בתוך שלשה ימים לספירתה אין תולים אותו כמו שתולים בשאר כתמים, ולדידן אין הנשים סופרות שבעה נקיים עד לאחר חמשה ימים לשימושה, מכל מקום יש לה תקנה באופן זה, שמיד שפסק דמה ביום ראשון או ביום שני לראייתה, תפסוק בטהרה כדת, ולאחר חמשה ימים לשימושה שאז מתחילה לספור שבעה נקיים כבר עברו שלשת הימים הראשונים, ותולים בכתמה להקל. וכיוצא בזה פסק הרה”ג השואל בשו”ת צמח צדק (סימן סה), והביא שם ראיות ברורות לכך. ואף על פי שהצמח צדק בתשובתו שם כתב לפקפק בזה להחמיר, היינו דוקא בנידונו שבדקה שלא במתכוין להפסק בטהרה אלא רק לכבוד שבת, ולכן חשש אולי לא בדקה יפה יפה, אבל אם בדקה במתכוין שפיר מהני. ע”כ.
והסדרי טהרה (בס”ק לג) הביא דברי הרב תורת השלמים הנ”ל, וכתב, ובאמת שדברי הרה”ג השואל בצמח צדק נכונים, והוא הגאון רבי גרשון בעל עבודת הגרשוני, כמבואר בספרו (סימן עט). וכל דברי הצמח צדק בזה במחכ”ת לא מחוורים וכו’. ע”ש.
עכ”פ למדנו מכל זה שגם לכתחלה אפשר להפסיק בטהרה מספר ימים לפני ספירת שבעה נקיים. וכן בשו”ת ספר יהושע (בפסקים וכתבים סימן רלה) כתב ככל דברי התורת השלמים הנ”ל, שאם פוסקת בטהרה בכוונה אחר יום או יומים לראייתה, אף שכמה ימים לאחר מכן מתחילה בספירת שבעה נקיים, כיון שכבר עברו שלשה ימים לראייתה שפיר יכולה לתלות בכתמים. וסיים, ושוב מצאתי כן בתשובת צמח צדק, ונהנתי שכיונתי לדעתו הגדולה. ע”כ.
מבואר שלדעת כל הפוסקים אין שום חשש אם האשה עשתה הפסק טהרה ורק לאחר כמה ימים רק התחילה לספור שבעה נקיים, ונקטו שאפ’ לכתחילה ניתן לעשות כן היכא שיש צורך בדבר.
ומה ששאל השואל שאחר שהורה חכם לאסור אם מותר לחכם אחר להתיר התשובה לכך בהיות ובנידון שאלתנו רבו כל הפוסקים להתיר ראשונים ואחרונים אין בזה איסור וכמ”ש (בטה”ב ח”א במשמרת הטהרה ע’ שמז בד”ה ונראה), שאם החכם השני סומך בהיתרו על דעת רוב הפוסקים האחרונים, בודאי שיכול להתיר מה שאסר חברו מכח סברא בעלמא, וכמ”ש הכנסת הגדולה יורה דעה (סימן רמב אות מד) בשם הגאון רבי עזריה פיגו (בעל גדולי תרומה) בספר משבית מלחמות (סימן ט) שראיות מן הפוסקים אגמריה סמיך מקרי, ורשאי להתיר מה שאסר חברו. וע”ש עוד במשמרת הטהרה באורך.