זוג חשוכי בנים המעונינים לאמץ ילד, ונפשם בשאלתם האם יש איסור יחוד עם הילד המאומץ ואם כן עדיף לאמץ בת, או אין איסור יחוד באימוץ ילד.
הנה מרן השו”ע באבן העזר סימן כב (ס”ח) פסק אישה שבעלה בעיר אין חוששים להתייחד עימה מפני שאימת בעלה עליה. ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עימו או שהיא קרובתו, לא יתייחד עימה אף על פי שבעלה בעיר.
וגדר ‘ליבו גס בה’ כתב בספר דבר הלכה (עמ’ קא) שיש חילוק אם היא קרובת משפחתו או אישה זרה, שבקרובתו אם יש קירוב הדעת וידידות יתירה בניהם הוי ליבו גס בה. ואם היא אישה זרה צריך שתהיה ידידות כל-כך ‘גדולה’ בניהם, וכתב שאם עוזרים ומטיבים זה לזה בעת שצריכים לכך מחמת קירבתם חשוב ליבו גס בה. ובספר תורת היחוד (עמ’ קמה) כתב שהוא הדין אם יש בניהם קשרי מסחר וכדומה בניהם גם כן חשוב קירוב דעת גדולה ולא מועיל מה שבעלה נמצא בעיר. אבל קרובת משפחה שאין שום קירוב הדעת בניהם לא הוי בכלל ליבו גס בה ומותרים להתייחד כאשר בעלה נמצא בעיר.
והנה ילד מאומץ שמגדלים אותו וטורחים הרבה בשבילו בכל העניינים אין לך קירבה וידידות יותר גדולה מזו, ואם כן אם יאמצו בן לא תוכל המאמצת להיות עימו בבית כאשר בעלה אינו נמצא עימם אף שהוא נמצא בעיר ואפילו אין הילד יודע שאינה אימו הביולוגית גם כן יש איסור של יחוד, ועיין בדבר הלכה (עמ’ קג) שהביא שהיה נער בו יג’ שנה שגידלתו אם חורגת מילדותו והזהיר מרן החזון-איש זצ”ל על יחוד הנער עם האם החורגת כשאביו לא נמצא בבית.
ולכן אף שאם יאמצו בת לא יוכל האב החורג להיות עימה בבית כל זמן שאשתו לא נמצאת, מכל מקום כיון שברוב הזמן האישה נמצאת בבית ש’כל כבודה בת מלך פנימה’, אם כן כמעט ולא תהיה לו בעיה של יחוד מה שאין כן אם יאמצו בן אז לאישה תהיה בעיה של יחוד ברוב הזמן, ועל כן יש להם לאמץ בת ולא בן. וכן ראתי שכתב הראש”ל הגר”י יוסף שליט”א בילקו”י דיני חינוך קטן (עמ’ שלה) שהרוצה לאמץ ילד נכון יותר שיאמץ בת, מכיון שרוב הזמן אשתו בבית, והיא משמרת אותו מפני איסור יחוד.
זאת תורת העול’ה:
יש איסור יחוד עם ילד מאומץ, ולכן טוב ונכון שיאמצו בת ולא בן משום שרוב הזמן האישה נמצאת בבית, והיא משמרתו מאיסור יחוד ולא תהיה לו בעיה בדרך כלל להיות בביתו.