רבים חושבים שהמושג שלום בית מתייחס לזמנים בהם מתגלות בעיות בין בני הזוג, או שלומדים קצת לפני החתונה זה על זו וכן להפך כדי שלא יצוצו בעיות בן שני אנשים שונים במהותם, אך יש להבחין ששלום בית אינו טיפול מונע, אלא הוא תכלית האדם שצריך לעבוד עליו כדי להגיע בו לשלמות, וגם אם מדובר בבני זוג שמסתדרים ביניהם מפני שהם אנשים סבלנים מטבעם ואין להם מריבות גם להם יש מקום לעבוד על שלמות הבית, כי הדבר אינו טבעי ויש מקום לעבוד עליו.
נר ביתו קודם
מפורסמת ההלכה נר ביתו (שבת) ונר חנוכה נר ביתו קודם משום שלום בית, וכתב הרמב"ם בטעם הדבר "שהרי השם נמחק לעשות שלום בית בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה נתנה לעשות שלום בעולם שנאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"".
ונשאל הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על איזה זוג מדובר, האם מדובר בזוג שהוא בתחילת דרכו שח"ו אם לא יהיה אור בבית, ואחד מבני הזוג יתקל בדבר יגרום הדבר למריבה, אך בבני זוג צדיקים שכבר נשואים באושר למעלה משלושים שנה, האם גם הם לא יכולים לבטוח בעצמם שלא יריבו בגלל שאחד נתקל בחפץ היות שאין אור בבית, הרי הם חיים בערכה רבה זה לזו ולא יריבו על כזה דבר, ובמיוחד שהדלקת נר חנוכה היא מצווה של פרסומא ניסא וכל השכנים יראו שאין להם את הנר, אך עם נר שבת יוכלו להסתדר.
והשיב, הרי הרמב"ם האריך כ"כ בטעם הלכה זו, לומר לנו ששלום בית אינו רק מעלה בלבד שישנה בין בני הזוג אלא ערך בפני עצמו ויעד שבני הזוג צריכים לשמור עליו, ועל כן אם יש ח"ו מקום שירד קצת על ידי אי נעימות קטנה שיהיה בין בני הזוג עדין אנחנו נעדיף לעבור על איסורים אחרים.
ודבר זה נלמד ממה שמצאנו ששם שמים נמחק על שלום בית, ולכאורה אם שלום בית הוא רק מעלה איך אפשר בשבילו למחוק את שם הקב"ה שהוא איסור חמור ביותר ואיסור מן התורה? ולכן ההלכה היא שנר ביתו עדיף משום שלום בית.
והשאלה נשאלת מדוע באמת גדול השלום שאפילו חילול ה' על ידי מחיקתו שהוא לכאורה בין האיסורים החמורים ביותר נדחה מפני מצווה זו?
בתשובה לשאלה זו כותב הרמב"ם את הפסוק "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", דהיינו ששלום בעולם הוא אינו כלי אלא תכלית, שהרי כשאומרים דרך תל אביב מתכוונים שתל אביב הוא היעד, וכאן נאמר נתיבותיה שלום, שהתורה מובילה לדרך שהיעד שלה בסוף הוא שלום, ולכן רואים ששלום הוא אינו רק כלי אלא תכלית בפני עצמה.
ב' סולמות וערכים
ושמעתי להסביר את העניין הנ"ל, על פי היסוד שבחיים ישנם שני סולמות שנותנים מדד להחלטה מה יותר חשוב אך הם שני סולמות מקבלים.
ישנו סולם גבוה ונמוך, וסולם אמצעי ותכלית.
ישנם דברים שערכם גבוה מאד אך כשיגיעו מול דבר שהוא תכלית הם ידחו על אף כל גדלותם מפני שהם רק אמצעי ואינם יעד בפני עצמו.
לדוגמא אם נשאל מי יותר חשוב בעולם אדם או מלאך, וודאי שמלאך מבחינת קדושתו הוא דבר גבוה לאין ערוך והוא דבר ששכל אנוש קשה להשיגו מרוב קדושתו, אך אם נשאל מי נדחה מפני מי – וודאי שהמלאך מפני האדם, שהרי האדם הוא תכלית הבריאה והמלאך הוא רק כלי בתכלית זו. נמצא שאע"פ שהאדם ערכו נמוך אך תכליתו גבוהה הרבה מאד.
כן הוא הסוגיה של שלום בית. נר חנוכה הוא אמצעי לקיים מצוות פרסום הנס אך הוא אינו תכלית ולכן במקום שאמצעי זה יכול ח"ו לפגוע בתכלית הוא נדחה מפניה עם כל גדלותה שנאמר בה שאדם צריך לחזר על הפתחים בשביל מצווה זו.
למה מתחתנים?
כדי להסביר את חשיבות השלום יש לשאול את השאלה הידועה, למה להתחתן?
כשנשאל אדם מדוע בחר להתחתן נקבל הרבה תשובות, אחד יאמר בשביל להביא ילדים והשני יאמר שהוא בשביל אהבה שמצא בבן הזוג (על אף שהוא הלך לחפש אותה ולא בהכרח נקלע אליה) ויש שיאמר כדי לא להיות לבד ויש שיאמר שהוא בשביל להעניק לאדם אחר ויש שיאמרו אפילו תשובות כגון, לוחצים עלי או אני לא רוצה להיות שונה מכולם, ויש שמגיע להם ממקום של יראת שמים שזה מה שה' רוצה.
והדבר תמוה האם על שאלה זו, אין תשובה ברורה לאדם לפני שהולך לעשות מהלך עם כ"כ הרבה מורכבות ועול שסוחב עליו האדם רוב ימי חייו, הרי החלטה זו גורמת לאדם לחלוק את חייו עם עוד אדם, לדאוג לו לכל צרכיו ולכל ההשלכות שיוצאות מקשר זה, האם כל הנ"ל הוא בשביל שיהיה ילדים בעולם, הרי ישנם דרכים אחרים לזה וכן להעניק חסד לאדם אחר לא חסרים דרכים בעולם לעשות זאת.
גם התשובה של לא להיות לבד, לא תמיד עונה על זה הרי הקשיים שעולים מכוח החלטה זו לא תמיד שווים את "הלא להיות לבד", ובמיוחד כאשר לאור היותם של קשרי הנישואין קשר לטווח ארוך הרי שרמת האהבה עשויה לדעת עליות ומורדות.
וגם על התשובה שזה הוא רצון ה' הדבר קשה ביותר, הרי הקב"ה אינו מכוון להטיל עלינו עול קשה רק כדי שיהיה לנו יותר שכר, אלא נותן לנו מצוות להטיב עמנו, ואם אנו מרגישים שהנישואין הם עול, כנראה שאנו טועים בהבנת הדברים, שהרי הדבר מיועד להועיל.
וא"כ נראה שהתשובה היא יותר חזקה ויותר תכליתית מאשר הישג מסוים שאדם מגיע באמצעי זה של קשר הנישואין.
.
שלמות האדם
נפתח במשל כשמדינה מחליטה שהיא יוצאת למלחמה הממשלה לא מכנסת רק את משרד הביטחון שעונה הוא על ענייני הצבא, אלא היא מכנסת גם את משרד האוצר אם זה נכון לעשות את המהלך הזה מבחינה כלכלית ושואלים את כל שאר המשרדים שהחלטה זו תזיק או תועיל להם מכוח השפעות שמלחמה יכולה לעשות, ולאחר שמיעת כל הצדדים מקבלים החלטה ששקלה את הכל וראתה את הדבר הכי נכון לעשות, אך אם רק הצבא ידבר בלי לשקול תקציב או חוסן לאומי או אם התשתיות מתאימות עכשיו לצאת למלחמה, זה לא משנה כמה חכמים הם יהיו הדבר עשוי להיות טעות כי אין להם את ההסתכלות ואין להם את הידע הנדרש כדי לענות על שאלה זו על כל השלכותיה.
הגמרא ביבמות דף סג ע"א כותבת א"ר אלעזר כל אדם שאין לו אישה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, דהיינו שרק על ידי שאדם נשוי הוא יכול להיות אדם ולפני כן הוא חצי אדם וחצי כלי.
נמצא שאדם ללא הצלע השני חסר לא רק אינטרסים ודברים שטוב לו איתם, אלא הוא חסר במהות, הוא חסר במחשבה ואפילו חסר תורה ובחומה וכמו שהגמרא לפני כן (שם) כותבת אמר ר' תנחום א"ר חנילאי, כל אדם שאין לו אישה, שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה וכו' בלא תורה בלא חומה וכו' בלא שלום.
מה היה חסר לנו בתור רווקים
ולכאורה הדברים האלו לא היו חסרים לנו בתור רווקים ואיך נוצרו כל חסרים אלו?
התשובה: כשאדם ילד לא חסר לו את הכלים שיש לבחור, והוא שמח הגם שלא רכש את כל הכלים שיש לאדם יותר בוגר ממנו, אותו דבר לגבי בחור, כשאדם נכנס לחיים הבוגרים, או לזמן שאדם רגיל להיות נשוי הוא מקבל יותר עצמיות מאשר היה כל הזמן סמוך על שולחן הוריו, ועצמיות זו לא יכולה להיות שלמה מבלעדי אישה כי הוא חסר בכלים להיות אדם לבד, הקב"ה ברא את האדם שאינו זאב בודד אלא הוא חי עם מכלול של דברים שכדי לתת מענה לכולם הוא חייב שיהיה עמו שותף, והשותף הזה צריך להשלים אותו, והשלמות הזו מתבצעת רק בזכר ונקבה.
האדם לבד אינו שלם. א"א לבנות אדם שלם שנותן לאחרים ומפתח חיי תורה וערכים, מבלי אישה, חסר לו בהבנת העולם חסר הוא בהבנת התורה חסר הוא בהבנת גידול ילדים ועוד.
נמצא שהקב"ה כשברא את העולם ראה להפריד את כוחות הנפש של האדם לשנים זכר ונקבה, וא"א שיהיו באדם אחד מבלי שהוא חווה את הצד השני ובונה איתו את האדם שבהם.
ולכן אדם שרק מסתדר עם בן הזוג ואינו חווה אותו ומייצר איתו יחד את האדם שבהם, חוטא למטרה, והגם שהם הביאו ילדים יחד, וקנו דירה יחד ושניהם אנשים מאד מצליחים לכשעצמם, הם חסרים עדיין בשלמות שבהם אם אינם מחוברים יחד.
ודברים אלו עולים בקנה אחד עם מה שכתבנו בתחילה, ששלום בית הוא תכלית היות שהוא יוצר את האדם השלם, ואינו אמצעי רק כדי להגיע לאינטרסים משותפים יחד, שהרי זה בניית האדם.
וא"כ התשובה לשאלה מדוע אנו מתחתנים, היא כדי להיות שלם, להיות אדם.
העולה מהאמור:
א. שלום בית אינו רק עניין של להסתדר עם הבן/בת זוג אלה הוא התכלית
ב. כדי להגיע לשלום בית צריך לעבוד ולהשקיע
ג. שלום בית אמיתי יוצר את האדם השלם