שאלה: אח המבקש מאחיו לשמור על ילדיו ובתוכם יש גם בנים גדולים וגם בנות קטנות, כך שמבחינת הלכות ייחוד אין איסור, אך אחת מבנות הקטנות היא בשלבי גמילה והיא צריכה עזרה שהולכת לשירותים, ושאר האחים אינם רוצים לעזור לה, כך באם תצטרך הילדה עזרה הדוד יצטרך לעזור לה, האם מותר לו לעשות זאת ומאיזה גיל זה נאסר:

תשובה: בילדה עד גיל 3 יש להקל.
מעל גיל 3 נראה שיש לאסור שהרי לא התירו אפילו לגבר לטפל באישה חולה משום הרהור, והיות בילדה שאינה שלו, יש דין ערווה מגיל 3 לכן נראה לאסור.
מקורות:
הנה קיימל”ן בשו”ע בס’ שלה סע’ י’ בחולי מעיים אין האיש משמש את האישה, ויש לדון מתי נאמר איסור זה.
האם הוא נאמר גם באופן ארעי דהיינו חד פעמי או רק במקום קבוע.
האם הוא נאמר בכל גיל.
ומה הדין אם הוא מסייע לאישה במקום שליכא איסור ייחוד ואינו יכול לבא לידי חשש עבירה.
והנה טעם האיסור הובא בב”י וז”ל: הטעם ברור דכשהאשה חולה חיישינן שהאיש יבא עליה על כרחה אבל כשהאיש חולה לא חיישינן שיבא על אשה הבריאה בעל כרחה דכיון שהיא בריאה והוא חולה יכולה היא שתנצל מידו:
אך בד”מ הקשה עליו וז”ל: וצ”ע דאם כן מאי שנא חולי מעים דנקט בכל חולי נמי שייך האי טעמא ולכן נראה לי דטעמא משום גנאי ופריצות שיותר יש פריצות וגנאי כשאיש משמש לנקבה בקינוח ודברים כאלו מנקבה המשמשת לאיש כי יצרו של איש גדול משל אשה וטעם זה מוכח לקמן סימן שנ”ב.
נמצא שיש לנו שני טעמים באיסור זה אם הוא חשש לביאה, או דילמא חשש של הרהור ופריצות.
ולכאורה לפי טעם הב”י היה מקום להתיר מתי שהוא טיפול חד פעמי, אך לדעת הרמ”א יש מקום לאסור שהרי הוא פריצות והרהור קיים גם בפעם אחת, וכן יש ללמוד ממה שציין הד”מ לס’ שנב שאיש לא יכרוך אישה מתה מפני הרהור והרי שם זה וודאי טיפול חד פעמי ואין בו חשש ביאה.
אך נראה שאין לחלק בכך, שהרי כתב השו”ע לפני כן שאיש מבקר את האישה ובלבד שלא יתייחדו ומשמע שדווקא לגבי ביקור התרנו מתי שאין ייחוד, אך טיפול נאסר גם מתי שליכא ייחוד, וכנראה ההבנה בזה שההתעסקות בערוה ממש, תביא את האיש למצוא פתרון כדי לבא לעבירה גם מתי שאין ייחוד היות שהוא מגרה יצרו על ידי שמתעסק באישה.
כמו כן נראה להביא ראיה שאין לחלק בין דבר ארעי או קבוע, שהרי הד”מ הביא ראיה שטעם האיסור הוא משום הרהור ממה שאסור לאיש לכרוך האישה לפני קבורה, ושם ליכא חשש ביאה, ושם וודאי שאינו דבר קבוע באותה אישה ואינו אלא לשעתו, ואעפ”כ דבר זה נאסר ומשמע שאין לחלק, וכן לא מצאנו בנו”כ שחילקו שכל דברי השו”ע הם באופן קבוע.
א”כ נשאר לנו נידון אחרון מאיזה גיל ילדה נחשבת לאישה שנאסור דין זה, ונראה שאם יש דין ערוה לענין יחוד, ומצאנו שגם לעניין דין ערוה לעניין ק”ש כתבו הפוסקים שמגיל ביאה איכא בה דין ערוה, וכל החילוק הוא לעניין בתו וכמו שמבואר בשו”ע בס’ עג’ באו”ח, א”כ יש ללמוד שיש הרהור בהתעסקות גם בילדה שהיא בגיל ביאה הגם שהיא קטנה.
לכך נראה לענ”ד שאין על הדוד לקנח את הילדות אם הם מעל גיל שלוש היות שיש בהם דין ערוה, ולכן לא ישמור עליהם אם יש חשש שיגיע לזה, על אף שאין שם דין ייחוד.