שמיעת מוזיקה ביום הולדת בשילוב סיום מסכת בספירת העומר

שאלה: נשאלתי על אודות יהודי ת”ח שימלאו לו שבעים שנה בר”ח אייר, והואיל והתורה היא משוש חייו, החליטו צאצאיו שהדבר שהכי ישמח אותו הוא אם כל אחד מצאצאיו שהיכולת בידו לסיים מסכת יעשה זאת לכבוד יום הולדתו. ונפשם בשאלתם האם מותר להשמיע מוזיקה באירוע הנ”ל, למרות שהוא חל בימי ספירת העומר.
תשובה: כתב בשו”ע (או”ח סי’ תצ”ג סעי’ א’): נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל”ג לעומר וכו’, אבל לארס ולקדש שפיר דמי. וכתב המג”א (שם ס”ק א’) על דברי השו”ע שמותר לארס ולקדש וז”ל, שמא יקדמנו אחר, ונ”ל דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי’ תקנ”א ס”ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור. ונ”ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות, עכ”ל. ודייק האליה רבה (שם ס”ק ב’) מדברי המג”א, שמותר אף לעשות ריקודין ומחולות בסעודת אירוסין, אבל בסעודת שידוכין אסור, וכל שכן ריקודין ומחולות של רשות אסורים. ובפמ”ג (שם בא”א ס”ק א’) הביא את דברי האליה רבה להלכה. וכן דייק המחצית השקל מדברי המג”א. וכן פסק להלכה המשנ”ב (שם ס”ק ג’).
והנה, אף שכתב המג”א ריקודין ומחולות, כתב בשו”ת מנחת יצחק (ח”א סי’ קי”א) דאסור גם כלי זמר ללא ריקודין ומחולות. ואף דלא הזכיר כלי זמר, מ”מ כלי זמר הוי כל שכן, דהוי שמחה יתירה, מריקודין ומחולות. וכן כתב בערוך השולחן (סי’ תצ”ג סעי’ ב’). [איברא, דבערוך השולחן אפשר לדחוק שכונתו לכלי זמר עם ריקודין ומחולות].
ומשמע מדברי כל הפוסקים הנ”ל שריקודים ומחולות בכל שמחה שהיא של מצוה מותרים כמו בסעודת אירוסין שהיא מצוה לקדש אשה, אבל בשידוכין אסורים הריקודין ומחולות כיון שאין השידוכין מצוה. ועל פי זה כתב בשו”ת קרן לדוד (או”ח סי’ קי”ט אות ב’) שמותר לעשות הכנסת ס”ת בריקודין ומחולות כנהוג. גם בספר הלכות חג בחג (ספירת העומר עמ’ ס”ב) כתב שהתיר הגרי”ש אלישיב ריקודים ומחולות בהכנסת ס”ת. ובספר ישא יוסף (או”ח ח”א סי’ ק”א) גם כתב כן בשם הגריש”א, אך כתב שהגריש”א הוסיף שצריך למעט כדי שיבחינו שימי הספירה שאני. ובספר סידור פסח כהלכתו (ח”ב פי”ב הערה 53) גם הוא כתב פסק זה בשם הגריש”א, אך הוסיף שאין ראוי לקבוע הכנסת ס”ת בריקודים לימים אלו, רק בשעת הצורך.
ובענין ריקודין ומחולות בסעודת בר מצוה, כתב בספר ישא יוסף (שם סי’ ק”ב) דלפי הנזכר לעיל היה ראוי להתיר ריקודין ומחולות בסעודת בר מצוה משום שמחת מצוה, אך דעת הגרי”ש אלישיב שאין להתיר כלי זמר בבר מצוה, הואיל ואין הדבר שכיח והכרחי, ואדרבה רובא דעלמא אינם נוהגים בכלי זמר בבר מצוה, ואם כן ההימנעות מכלי זמר בבר מצוה אין בה משום חסרון והפחתה בשמחה של מצוה.
ולגבי ריקודין ומחולות בסיום מסכת, כתב בספר אשרי האיש (או”ח ח”ג עמ’ תל”ג) בשם הגרי”ש אלישיב, שמותר לעשות תזמורת, ומותר אפילו אם לא היה רגיל עד היום לעשות תזמורת בסיום, דשמחת התורה אין לה גבול. ונראה כונתו על פי סברתו, שבבר מצוה אין להתיר כלי זמר כיון שאינו שכיח והכרחי, וממילא ההימנעות מזה אין בזה הפחתה בשמחה של מצוה, ולכן חידש שבסיום מסכת מותר בכל ענין, גם במקום שההימנעות מכלי זמר לא תפחית מהשמחה, כיון ששמחת התורה אין לה גבול. ועדיין צריך ביאור סברא זו של שמחת התורה אין לה גבול, שלכן שונה שמחת מצוה זו מכל שאר שמחות של מצוה.
בשו”ת יחוה דעת (ח”ו סי’ ל”ד) כתב להתיר להשמיע מוזיקה בשמחה של מצוה, כגון בברית מילה ובבר מצוה ובשבעת ימי המשתה, ושכך המנהג להקל בזה. וכן באור לציון (ח”ג פי”ז שאלה א’) כתב להתיר לנגן בכלי זמר בברית מילה או בבר מצוה בספירת העומר כיון שהיא שמחה של מצוה. [ועיי”ש בהערה שנראה שדעתו שלבני ספרד מותר אף ריקודין ומחולות של רשות, ובפרט למי שקשה לו בלא זה, כיון שאיסור ריקודין ומחולות לא נזכר כלל בדברי מרן, ולא היה מנהג בני ספרד כדעת המג”א לאסור ריקודין ומחולות. וצ”ע שבשו”ת יחוה דעת הנ”ל לא העיר מזה כלל].
ונראה דגם לדעת הגרי”ש אלישיב מותר לבני ספרד שמנהגם להביא כלי זמר תמיד לסעודת ברית מילה ובר מצוה, לעשות כן גם בימי הספירה, כיון שעבורם זה חסרון והפחתה בשמחה של מצוה. וכן כתב בספר הלכות חג בחג (שם הערה 36).
ועתה נתנה ראש ונשובה לנידון דידן בענין יום הולדת שבעים בשילוב סיומי מסכתות של הצאצאים. וטרם כל נציין את אשר מצאנו בדברי הפוסקים בענין לחוג את יום ההולדת.
כתב הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת ראה אות י”ז): ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליו”ט וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתינו. וע”ע מש”כ בספרו בן יהוידע (ברכות כ”ח ע”ב) כעין זה. עוד כתב הבן איש חי (שם אות ט’): כשיגיע לששים או לשבעים נכון ללבוש בגד חדש או יקח פרי חדש ויברך עליו שהחיינו, ויכוין גם על שנותיו, ויש עושים סעודה כשיגיעו לשבעים.
וכבר בשו”ת חוות יאיר (סי’ ע’) דן בגדר סעודה הנעשית לרגל הגיעו לגיל שבעים, וז”ל סעודת בן שבעים שיש להסתפק אפילו זה הבן שבעים מברך שהחיינו כי כך נ”ל, מ”מ לא יחויב שיהיה סעודות מצוה, לכן ראוי לדרוש בהם, עכ”ל. והביאו בכף החיים (סי’ רכ”ג אות כ”ח), והוסיף שהברכי יוסף חולק וסובר דאין לברך שהחיינו בשו”מ, על כן יברך על פרי חדש ויפטור בזה גם את הברכה על הגיעו לגיל שבעים.
חזינן מדברי החוות יאיר שנסתפק אם הסעודה שעושה האדם בהגיעו לגיל שבעים היא סעודת מצוה, אבל אם ידרשו שם הוי סעודת מצוה.
ובנידון דידן שבסעודת יום ההולדת יסיימו כל אחד מהצאצאים שהיכולת בידו מסכת לכבוד בעל השמחה, בודאי הוה סעודת מצוה ככל סיום מסכת, כ”ש כאן שיסיימו כמה וכמה מסכתות שהשמחה כפולה ומכופלת.
ואפשר עוד לצרף כאן דהואיל ויום ההולדת הוא בר”ח הרי מצינו שהבאר היטב (סי’ תי”ט סוס”ק א’) כתב שמשמע בירושלמי שסעודת ר”ח הוא סעודת מצוה כמו פורים.
ומאחר שבודאי הסעודה שבנידון דידן היא סעודת מצוה, מותר להשמיע בה מוזיקה כבכל סעודת מצוה שבימי ספירת העומר.
העולה לדינא, מותר להשמיע מוזיקה ביום ההולדת של גיל שבעים, שבו כל אחד מצאצאיו שהיכולת בידו מסיים מסכת לכבוד בעל השמחה, על אף שיום ההולדת חל בימי ספירת העומר.