בס"ד במקרים של ספק אם חמץ עבר עליו הפסח, הדין הוא שספק דרבנן מותר, ולכן ניתן להקל. עם זאת, יש לברר כל ספק שניתן לבירור. חכמים גזרו על חמץ שהיה ברשותו של אדם במהלך חג פסח, שאסור באכילה ובהנאה כקנס על איסור "בל יראה ובל ימצא". איסור זה חל על כל אדם מישראל לאחר הפסח. בקניות לאחר הפסח, יש לדרוש תעודת מכירת חמץ בתוקף. במקרה שקנה מחנות ללא תעודה, יש לחלק: חמץ שתאריך הייצור שלו לאחר הפסח מותר. דברים במחזוריות יומיומית כמו לחם מותרים. בדברים במחזוריות ארוכה, יש ספק. כאשר מתעורר ספק אם מעורב במוצר חמץ ולא ניתן לברר, או שיש ספק אם בכלל המוצר הזה חמץ, המוצר מותר באכילה. כשיש ספק אם נמכר לגוי או אם עבר עליו הפסח, יש מתירים בהנאה ויש מתירים אף באכילה, ומומלץ לשאול חכם. מקורות: שולחן ערוך אורח חיים סימן תמ"ח, שו"ע הרב או"ח סימן תמ"ח סעיפים א, ל, ילקוט יוסף מועדים סימן תמ"ח, הכשרות פרק ו סעיפים קט, קיא.