שאלה: אישה שיש לה פצעים במקום ההנקה ועל ידי הנקה התינוק גם בולע מדם האישה האם מותר לאישה להניק בכזה אופן את התינוק, והאם יש הבדל בגיל התינוק, ומה הדין לשאוב את החלב לכלי באופן שיש דם שנשאב ומתערבב בחלב:

תשובה: מותר לאישה להניק הגם שיש דם מהפצעים, רק במקום שהמקום מלוכלך בדם חיצוני יש מקום להחמיר לנקות את המקום מדם ממש ולא לתת לתינוק לינק כך.
וכן מותר לשאוב את החלב לתוך כלי על אף שמתערבב החלב אם הדם.
מקורות:
איסור דם האדם מקורו בגמרא כתובות דף כא: דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו של בין השינים מוצצו ובלועו ואינו חושש עכ”ל הגמרא וכן מובא בגמרא כתובות דף ס.
ובגדר האיסור של דם אדם הראשונים: ברש”י בכתובות פירש משום דאתי למיחלף בדם בהמה, ומשמע שהוא איסור משום מראית עין, וכן משמע בריטב”א ובמאירי ובר”ן (עיין בערוך השולחן ס”ס סו שכתב שלדעת הרמב”ם הוא איסור דרבנן ממש ולא מדינא ונפק”מ אם מותר בחדרי חדרים ועיין בצפנת פענח שגם למד ברמב”ם שהוא איסור ממש מדין כל שפורש מן החי דהיינו מדין אבר מן החי שכתב שהוא מדין פרוש מן החי ומדין עשה וכל עוד לא יצא מן האדם אין בו דין פרישה ולא מקבל דין דם ועיין ברב המגיד בפ”ב הל”ג שכתב שלא שייך דין פרוש באדם שאינו רק עשה, וכן נקט בדרכי תשובה שאין לו איסור עצמי של דם.
והקשו באחרונים שו”ת באר שבע ס’ טז ועוד מדוע הותר דם שבין השינים משום שלא פירש הרי כל דבר שנאסר משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור, ויש שתירצו היות שעדיין לא פירש ליכא ביה דין דם שהרי הוא מוצצו ושואבו, ועדיין אין עליו שם איסור( הפלאה בכתובות ועיין בקוב”ש בכתובות שתירץ בסגנון אחר שבחדרי חדרים נאסר שאפשר שיהיה בו אדם משא”כ בין השינים וכן בחזון יחזקאל כלאים פ”ה הי”ג) והבאר שבע שם תירץ שבאיסור דרבנן לא אומרים הדין שאפילו בחדרי חדרים אסור ועיין בהפלאה שהקשה הרי אסור משום דאתי לאחלופי באיסור דם בהמה שהוא דאורייתא וצ”ע
ומתי שכבר פריש הדם כגון שהוא על הלחם או שזה דם המטפטף: כתבו האחרונים שתלוי במחלוקת הפוסקים לדעיל, שלשיטת רש”י שהוא מטעם שלא פירש הדם ולא רואים אותו הכא הרי נראה, אך לתוס’ שהגדר שהוא אינו ניכר שהוא מאדם א”כ כשהוא מטפטף ניכר הוא (תוס’ כריתות כא:) ועיין בפרי חדש בס’ סו שכתב שלדעת התוס’ אם יש היכר אסור ומשמע דלא כמנחת יעקב לעיל אך לדעת הרשב”א הותר כשיש היכר כמו בדגים, אך לכ”ע כל זמן שלא פירש כגון למצוץ דם המילה או באצבע יש להתיר גם לדעת רש”י כיוון שלא פירש וכן לדעת התוס’ והרשב”א ןעל אף שנשאר ההפלאה בצ”ע רובם התירו.
ולפי הנ”ל הגם שיש לאישה פצעים בדדים, יש להתיר שהרי הדם עדיין לא פירש, והנה גם אם כבר פירש, הרי רובא דפוסקים נקטו שאין בו איסור היות שניכר שהוא מהאישה.
אך יש להחמיר שהרי אפשר לנקות בקל את אותו מקום והרי גם דעת רש”י וכן נקטו כמה מהאחרונים ברמב”ם שיש איסור ממש, ולדעת הרמב”ם יש מקום שהוא אסור ממש מתי שכבר פירש א”כ נראה שיש מקום להחמיר בזה.
ואין לומר שהרי התינוק קטן וליכא איסור לתינוק, שהרי עכ”פ איכא איסור ספיה על האם, ונקטינן שגם בדרבנן אמרינן איסור ספיה. לכן נראה שיש מקום להחמיר אם הדם מטפטף, ובליכא אפשרות אחרת יש להתיר.
ובמקום ששאבה האישה לתוך בקבוק ויש בו דם, יש לחלק בין שני מקרים.
א. במקום שאין הדם ניכר: לכ”ע מותר אף שידוע שנשאב דם לתוך החלב וכמו שכתב ברמ”א בס’ סו סע’ י’, בשם הרשב”א שאין דם האדם נאסר בתערובת שהרי כל איסורו הוא משום מרעית עין.
ב. אך אם יש דם ניכר על החלב שנמצא בבקבוק אחרי השאיבה יש לדון אם מותר לשאוב החלב לתוך הבקבוק וימצא דם בחלב שלכאורה זה מבטל איסור לכתחלה, מתי שהתינוק יתערבב לו בבקבוק.
אך י”ל שמותר לשאוב לבקבוק, שהרי א”א להפריד את החלב מהדם, וה”ל כתערובת ולא נחשב מבטל איסור לכתחילה שהרי אינה מתכוונת כלל לשאוב הדם וא”א לה בענין אחר, וכ”ש שבאיסור דרבנן שא”א בענין אחר מותר לבטלו לכתחילה.
אך כל זה בימי החול, ויש לדון בשבת מתי שתתן לתינוק לשאוב את החלב הרי הוא מוציא דם בשאיבה וזה לכאורה חובל באישה שלהרבה ראשונים הוא איסור דאורייתא ומדוע מותר לאשה לתת לתינוק לשאוב החלב.
ונראה שיש להתיר שהרי על אף שהאמא עושה איסור ספיה בידים לתינוק וקימל”ן שיש איסור ספיה גם בתינוק שאין בו דעת, הרי האיסור שעוברת האמא הוא איסור דרבנן, משום שהוא מקלקל ועוד שפסיק רישא דלא ניחא ליה שישאב הדם, והיות שהתינוק ברוב הפעמים הוא חולה שיש בו סכנה, וגם אם הוא חולה שאין בו סכנה הלכה שמותר וכמבואר בשו”ע ס’ שכח סע’ יז שאיסור דרבנן התירו בחולה שאין בו סכנה, ומתי שכך צורת הרפואה התירו גם בידי יהודי עיין שם בסע’ לג בדין גונח בשבת ובמ”ב סק’ קז’ י”ל דשרי
ועוד שלצורכו של קטן לר”ן ולרשב”א מותר גם איסור ספיה בדרבנן לצורכו של קטן, לכן נראה להתיר זאת גם בשבת.
רק שעדיין יש לדון שאם הוא רק חולה שאין בו סכנה דין ההיתר שלו הוא דחויה ולא הותרה, ויש לדון אם אין כ”כ צורך לקטן לינק כגון שיכול לאכול דבר אחר וכד’ האם מותר לכתחילה לתת לקטן לינוק היות שיש הכא איסור ספיה, ולדעת הר”ן והרשב”א וודאי דשרי שהרי זה איסור ספיה לצורכו של קטן, אך הבה”ל בס’ שמג כתב שדעת מרן אינה כן, וא”כ יד לדון במקום שאין צורך האם מותר לאישה להניק בשבת וצ”ע