בע”ה
חיוב אשה במצוות ‘והגדת לבנך’
נשאלתי מאדם שלא יוכל להיות בביתו בליל הסדר, אם אשתו מחוייבת במצוות והגדת לבנך ?
כדי לענות על שאלה זו יש להגדיר את מהות המצוה, והאם שייכת בנשים:
הגדרת החיוב
ראשית יש להגדיר מהי מהותה של מצווה זו, ונראה שאינה מצווה בפני עצמה אלא חלק מסיפור יציאת מצרים, וכך כתב הרמב”ם (פ”ז מהל’ חמץ ומצה ה”א – ב’): ‘מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנא’ ‘זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים’ כמו שנא’ ‘זכור את יום השבת’. ומניין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר ‘והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה’ בשעה שיש מצה ומרור מונחין לפניך, ואע”פ שאין לו בן, אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח. מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך, לפי דעתו של בן אביו מלמדו’ וכו’, ויעויין עוד בדבריו בספר המצוות, עשין קנ”ז.
ובחינוך (מצוה כ”א): ‘לספר בעניין יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן, כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח השם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם, שנא’ ‘והגדת לבנך’ …ומה שאמר הכתוב לבנך, לאו דווקא בנו אלא אפי’ עם כל בריה’
מתבאר מדבריהם שיש חיוב מדאורייתא לספר ביצ”מ, ויש עדיפות לספר לבן כלשון הפסוק, ואם אין בן אז לאחר ואפילו בינו לבין עצמו. ויעויין עד במנ”ח שחידש כמענה על שאלתו שם מה מעליותא של מצוה זו בלילה זה יותר מאשר בחיוב להזכיר יצ”מ בכל יום ובכל לילה , שבכל יום המצוה להזכיר בפנ”ע ולא להגיד לבנו, וכאן המצווה לספר לבנו, או לאחר, אבל אם אין עמו אחר המצוה שווה לשאר הלילות, ע”ש.
הבה”ג והרס”ג השמיטו מצוות סיפור יצ”מ, ויש שהסבירו בדבריהם דס”ל דמצוות ההגדה אינה אלא שאם הבן שואלו צריך להשיב לו, או שאינה אלא פרט מאכילת מצה (ומעין זה יובא לקמן).
חיוב נשים במצווה זו
בחינוך שם כתב דמצווה זו נוהגת אף בנשים, ובמנ”ח תמה עליו שהרי זה מצוות עשה שהזמן גרמא (ובשאגת אריה (ק”ש סי”ב) הוכיח שכל השנה פטורות מזכירת יצ”מ מטעם שהוא זמן גרמא, א”כ כ”ש מצוה זו שהיא פעם בשנה), והרמב”ם (פ”ו ה”י) כתב שנשים חייבות באכילת מצה כמבואר בפסחים מג: ולא הזכיר שחייבות בסיפור יצ”מ, וכן בהל’ ע”ז (פי”ב ה”ג) חשיב המצוות עשה שנשים מחוייבות ולא הזכיר סיפור יצ”מ . וחומרת ספר החינוך לחייב אשה במצווה זו מביאה לידי קולא, כי לדבריו נשים מוציאות אנשים בסיפור יצ”מ, ובאמת כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא וכו’ ע”ש מה שדן בזה.
עוד דנו המפרשים אם שייך לחייב בזה מחמת הסברא שאף הן היו באותו הנס, שהרי בתוס’ בפסחים קח: כתב שאומרים סברא זו רק בדרבנן, ויש שהבינו בתוס’ במגילה ד. שאף בדאורייתא אמרינן סברא זו (עי’ ברכי יוסף תע”ג סקט”ו).
עוד הסברים שונים נאמרו באחרונים בטעם שנשים חייבות מדאורייתא: בחיי אדם (כלל ק”ל סי”ב) כתב דהועיל וחייבות בד’ כוסות (שהיו באותו הנס) וד’ כוסות צריך לשתות על סדר ההגדה לכן חייבות אף בהגדה (אמנם לדבריו צ”ע אם אשה שפטורה מד’ כוסות מחמת בריאות וכדומה, תהא פטורה גם מסיפור יצ”מ).
הקה”י כתב שמצוות הסיפור שייכת למצוות מצה וכדדרשינן: לחם עוני – שעונין עליו דברים הרבה, ומשמע שהוא תנאי וחלק ממצוות מצה (וגם לדבריו צ”ע אם אשה שפטורה ממצה תהא פטורה ממ”ע של סיפור יצ”מ).
החשק שלמה (פסחים טז:) כתב לפי שמצינו שהוקשה מצות סיפור יצ”מ לאיסור אכילת חמץ בפסוק אחד ‘זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, ולא יאכל חמץ’ ומהיקש זה ילפינן כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בזכור את היום הזה.
ובקוב”ש (פסחים רי”ג) כתב דמוכח מבגמ’ שם שאם מצה בזה”ז מדאורייתא גם הגדה מדאורייתא, דחיוב הגדה ילפינן מחיוב מצה.
יש שרצו לבאר שחייבת מדאורייתא ע”פ דברי הריטב”א (בקדושין כט.) שכתב שהפטור במצוות עשה שהזמן גרמא הוא רק במצוות שבגופו, כישיבה בסוכה והנחת תפילין, אבל מצוות שהאשה חייבת לעשות לאחרים כלמול את בנה אע”פ שהוא מ”ע שהז”ג נשים חייבות, וא”כ י”ל דה”ה גם לגבי סיפור יצ”מ שיסוד המצוה מדין ‘והגדת לבנך’ שהתחדש דין מיוחד לספר לזרעו או לאחרים, וא”כ אין פטור מצד מעשהז”ג. אמנם יש לערער על סברא זו: א. שהרי הסיפור לבן הוא רק חלק מהמצוה כדלעיל, וכשאין בן יספר לעצמו. ב. לשון הריטב”א שם לגבי מצות מילה: …דלא גרעה מב”ד דמחייבי למימהליה… וא”כ אולי דיבר רק במקום שיש חיוב לב”ד. ג. בחי’ הרמב”ן שם הוסיף בתי’ זה: …דשאני מצוות מילה דלאחריני ‘והיא לא שייכא בה’ הוא דמחייבה… משמע שבמצוות לאחרים שכן שייכת בהם יש את הפטור מצד מעשהז”ג, ובסיפור יצ”מ לכאורה שייכת.
עוד הובא בשם הגרי”ש אלישיב (קובץ תשובות ח”א סנ”ב) שביאר שמכיוון שנשים התחייבו במצוה זו בהיותן במצרים, קודם שחל במתן תורה הדין שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, ע”כ חייבות הן במצוה זו, שבמתן תורה לא נפטרו מחיובים שהיו עליהן קודם לכן (אמנם צ”ע לכאורה מהרמב”ם בפי’ המשניות בחולין ס”פ גיד הנשה, ע”ש).
ובטוש”ע (תע”ב סי”ד): ‘גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל מצוות הנוהגות באותו לילה’ ובביאור הגר”א שם כתב מאותו הטעם של כוסות, ולא ברור אם כוונתו שהחיוב מדרבנן כמו בד’ כוסות, ואומרים סברא זו של היו באותו הנס רק בדרבנן, כדלעיל או שס”ל שהחיוב מדאורייתא, והסברא הנ”ל שייכת גם בדאורייתא.
היוצא מהדברים (מאיזה טעם שלא יהיה, ואם לא מדאורייתא אז מדרבנן) שיש כיוון ברור לומר שאשה חייבת במצוות סיפור יצ”מ, ובתוך זה בחלק של ‘והגדת לבנך’, וא”כ בוודאי שכשהאב איננו, תקיים האשה מצוה זו.
מאמר זה מתייחס באופן כללי לחיוב האשה, ועדיין יש מקום לדון אם יש קדימות לאיש במצב של גרושין וכדומה, שאינם חיים ביחד, שיתכן עוד שיקולים נוספים שיש לשקול.
