בע"ה

אופן שיכולה להתחיל ספירת ז' נקיים מיד כשפסק הדם

שאלה:

נשאלתי מזוג (אשכנזים) שנישאו זה עתה, טרם הספיקו לקיים המצוה, ויומיים לאחר החתונה נאסרה, הדם פסק לאחר יומיים, אימתי תתחיל למנות שבעה נקיים ?

תשובה:

אין צורך להמתין שיעברו חמשה ימים, ויכולה להתחיל מיד באותו ערב.

הרחבה ומקורות: דין זה להמתין כמה ימים קודם ספירת ז"נ הוא מסקנת ראשונים בספק הגמ' (נדה לג.) אם פולטת שכבת זרע סותרת בזיבה, ואף שהראב"ד כתב בתשובה שפולטת ש"ז סותרת רק לגבי טהרות אבל לבעלה אינה סותרת, דחה הרא"ש שם (סי' א') ראיותיו, ורבים מהראשונים כתבו כרא"ש, ואף הרשב"א שנטה לדעת הראב"ד כתב שבעל נפש יחוש, וכן הרי"ף שהשמיט דין זה כתב הב"י שאין ראיה שחולק כי השמיט עוד דינים שאינם מצויים, ודין זה אינו מצוי מכיוון שרוב נשים נמשכת ראייתן ה' או ו' ימים, ואינם צריכים לדין זה (ועי' נו"ב תניינא יו"ד קכ"ה שתמה על הב"י ופירש אחרת).

ופסקו רוב הראשונים כדעת חכמים (שבת פו:) דעד שש עונות לא מסרחא ש"ז, וע"כ יש להמתין עד שיעברו שש עונות שלימות, ומכיוון שז"נ מתחילים בשקיעה יוצא שאינה יכולה להתחיל שבעה נקיים עד היום החמישי, וכך פסק בשו"ע (סי' קצ"ו סי"א), והרמ"א החמיר להמתין יום נוסף ע"פ חומרת תרומת הדשן (סי' רמ"ה) שחשש לבה"ש, ע"ש.

וכתב עוד בתה"ד שם שדין זה הוא אף כשלא שימשה דלא פלוג רבנן וגזרינן לא שימשה אטו שימשה, וכך פסק הרמ"א שם, (ובב"ח רצה להקל כשאין בעלה בעיר וחלקו עליו הט"ז והש"ך שם).

עוד נחלקו המחבר והרמ"א שם בסי"ג אם באופן שפסק הדם למחרת ראייתה תוכל להתחיל מיד לספור ע"י קינוח המקום יפה יפה, המחבר הקל בזה והרמ"א החמיר בדבר, וכתב: דאין אנו בקיאין בזה"ז ואין לסמוך על זה, ונוהגין להחמיר כדלעיל אפי' לא שמשה כלל, כ"ש בכה"ג, וכל הפורץ גדר בדברים אלו במקום שנהגו להחמיר ישכנו נחש.

עפ"ז בני ספרד בוודאי יוכלו להקל במקרה הנ"ל, דאף אם שימשו יכלו לסמוך על קינוח המקום, כ"ש כשלא שימשו דלא גזר אטו שימשו, אך לפוסקים כשיטת הרמ"א לכאורה יש להחמיר ולהמתין חמשה ימים.

אמנם מצינו בכמה פוסקים שהקלו בראתה אחר הטבילה קודם ששימשה שתוכל להתחיל מיד בספירת הנקיים, כ"כ בתשובת פני יהושע (יו"ד סי' י"ב), ובתש' מעיל צדקה (סי' נ"ב) מחמת שחומרא זו לא הוזכרה בראשונים, ואף בגזירת חכמים קיי"ל שבמידי דלא שכיחי לא גזרו רבנן, ולא שכיח שתראה מיד אחר טבילתה, ואף בנו"ב (תניינא סי' קכ"ה) שלא הסכים עם קולא זו (ושהט"ז סק"ז התיר רק בכלה קודם שנתייחדו, שלא באה עדיין לכלל תשמיש) וכתב על מי שהורה כן ללא צורך ודחק שראוי לגעור בו, אך הוסיף מיד – אבל לא לעונשו כי באמת תמוה על קדמונינו שהחמירו בזה חומרות יתירות, וע"ש עוד. ועי' סד"ט (קצ"ו סקל"ט) שהקל כמעיל צדקה, וכן פסקו להקל החכמת אדם (קי"ז ס"ג), והחזו"א (במכתב שהובא בתחילת ספר טהרת בת ישראל, אות ג').

ואף שלשון חלק מהאחרונים הנ"ל שהתירו – בראתה תיכף אחר הטבילה קודם ששמשה, נראה שלאו דווקא אם היה תיכף ממש (וכתבו 'תיכף' משום הרגילות לשמש באותו לילה), אלא אף אם עבר יום יומיים, שעדיין הוא מילתא דלא שכיחא.

וע"כ יש להקל במקרה הנ"ל שתתחיל מיד ז"נ אף שלא עברו ה' ימים, ובפרט ביודעי והכירי שקיים חשש סביר שריבוי הימים יגרום למכשול, נראה שאף הנו"ב יסכים שזהו מקום צורך ודוחק שיש להקל.