בה"י
שאלה: כלה שבגלל תקלה לא יכולה לטבול בלילה לפני החתונה, האם יכולה לטבול ביום החתונה?
תשובה: כלה – בשעת הדחק יכולה לטבול ביום ז' לפני השקיעה, ובלבד שלא תתייחד עם החתן (חדר יחוד) עד הלילה.
מקורות: כתב הטור יו"ד סי' קצ"ז "אבל זבה דבר תורה טובלת ביום ז' מיד אחר הנץ החמה אבל חכמים אסרוה לטבול ביום ז' גזירה שמא יבא עליה אחר טבילתה ותראה ותסתור מנינה ונמצא שבעל זבה הלכך האידנא אף על גב דנשי דידן ספק זבות נינהו וראויות לטבול ביום ז' אפילו הכי אסורות לטבול ביום ז' כדפי' משום גזירה ולא עוד אלא אפילו רוצה להמתין עד יום שמיני או יום ט' לטבול אינה יכולה משום סרך בתה וכו', ור"ת היה אומר שאין צריך להחמיר כל כך ולהמתין עד שתחשך ביום ח' רק שתטבול סמוך לחשכה ותבא לביתה משתחשך דתו ליכא סרך בתה ורשב"ם היה אומר שצריכה להמתין עד שתחשך דאע"פ שאינה באה לביתה אלא משתחשך אכתי איכא סרך בתה כי היא תשער מהליכה מבית הטבילה לביתה ונמצא שטבלה ביום".
וכתב הב"י בסוף – אלא שכבר אמרנו כי לטבול בשביעי ואפילו בשמיני לכתחלה אינו נראה אבל בדיעבד נראין הדברים ולדברי הכל בטובלת בשמיני בדיעבד עלתה לה טבילה דהא שרינן אפילו לכתחלה משום צינה עד כאן וכבר כתבתי בסימן קפ"ג (מ: ד"ה ומ"ש בזבה) שדעת כל הפוסקים שאסורה לטבול ביום שביעי לכתחלה ולא ראיתי חולק בדבר אלא הרז"ה וכבר דחה הרשב"א דבריו".
וכתב בדרכי משה ס"ק ה' "וכתב מהרי"ל ז"ל (הל' טבילה) הכלה בשעת חופתה יכולה לטבול ביום דהא אינה באה אצל החתן עד הלילה ודוקא בטבילה שקודם החופה אבל אם הטבילה אירע לאחר הנישואין דינה כשאר נשים עכ"ל".
כתב השו"ע יו"ד סי' קצ"ז סעי' ג' "אסורה לטבול ביום ז'; ואפילו אם ממתנת מלטבול עד יום ח' או ט' אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה. הגה: והכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום דהא לא באין אצל החתן עד הלילה, אבל אחר החופה דינן כשאר נשים (מהרי"ל)".
וכתב הש"ך יורה דעה סימן קצז ס"ק ט' "והכלות כו'. נראה דהיינו דוקא לדידן שהכלות אינן טובלות בז' וכמ"ש בסי' קצ"ו ס"ק כ' וכ"מ במהרי"ל שם דמיירי בכהאי גוונא אבל במקום שהכלות טובלות בז' או לדידן אם אירע לה טבילה בז', וכו' למעשה נראה שהש"ך מחמיר, והרבה מהאחרונים חלקו עליו.
וכתב בסדרי טהרה ס"ק יא כל דברי התורת שלמים: "ודבריו נכונים ליישב דברי הש"ך, וכו', ולפי זה אין חילוק, דלעולם הכלה יכולה לטבול ביום, ואין חילוק בין טבלה בשמיני או בשביעי. וכן כתב בשו"ת פנים מאירות חלק ב' סימן ד' להקל מסברא דנפשיה.
בספר שו"ת רב פעלים ח"ד – יו"ד סימן י"ט הביא בתחילה דברי הרמ"א והש"ך הנ"ל וכתב "אך רבים המה האחרונים שנחלקו על הש"ך בזה והתירו להכלות לטבול גם ביום הז' מפני שאין באים לבית החתן עד הלילה שכן הוא ס' הר' אורח מישור והר' עבודת הגרשוני סי' כ' ופנים מאירות ח"ב סי' ד' וכן הסכים הר' חכמת אדם כלל כ"א אות י"ד וכן נוטה דעת הר' סדרי טהרה וכן נראה דעת הר' בית מאיר וכן נראה דעת הר' עצי לבונה ע"ש. אך הגאון חיד"א ז"ל הביא דברי הש"ך ודברי הרב פנים מאירות הנז' ולא הכריע ולא גילה דעתו בזה וכנז' בשיורי ברכה וכן הר' מחצית השקל הביא דברי שניהם ולא גילה דעתו בזה.
לחם ושמלה כתב וז"ל ומ"מ פשיטא דאנו אין לנו אלא דברי האחרונים ז"ל אשר מפיהם אנו חיין ומכ"ש בענין זה שאינו רק מדרבנן עכ"ל וכתב שם בלחם ס"ק כ"ג וז"ל הסכמת האחרונים כדעת הרמ"א ודלא כש"ך ובגוה"ש כתב ביום הז' איכא למיחש שמא תבא אל החתן ביום. וכתב בדגול מרבבה דבשעת הדחק יש להקל שתטבול ביום הז' אבל באופן שלא יעמידו החופה עד צאת הכוכבים ממש אבל להעמיד החופה ביום ולסמוך שאין מיחדין אותם עד הלילה לא מהני בזה
וכתב מרן הרב בדרכי טהרה פ"י סעי' כ' "כל דין זה שייך באשה נשואה שבעלה יכול לבוא עליה מבעוד יום, אבל כלה הנכנסת לחפה בלַילה, יכולה בשעת דחק גדולה מאד לטבל ביום השביעי, כאשר נקבעו כבר הנישואין. והסיבה להיתר זה היא, שממילא לא יוכל החתן לבוא עליה עד הלילה, ואין מקום לגזירת חכמים במקרה זה", ובסעי' כ"א " כשטובלת הכלה ביום השביעי, יש להקפיד שלא תתייחד עם החתן ב"חדר היחוד" לפני "צאת הכוכבים", שאם לא כן חזרה תקנת חכמים למקומה. ואם קבעו חופה לפני השקיעה, ידחו את "חדר היחוד" לללילה, או שיכניסו לתוכו אדם נוסף, כדלעיל".
למעשה
כלה – בשעת הדחק יכולה לטבול ביום ז' לפני השקיעה, ובלבד שלא תיתייחד עם החתן (חדר יחוד) עד הלילה.
