שאלה: הריון חוץ רחמי שנפל באופן טבעי או ע”י זריקה, ולא הוציאו אותו דרך הדופן, האם יש בו דין טומאת לידה, דהיינו שתצטרך האישה לחכות לטבילה שבועיים מיום ההפלה משום טומאת לידת נקבה:
תשובה: הריון חוץ רחמי שנפל אין בו דין טומאת לידה, ולכן ממתי שיכולה לפסוק בטהרה תעשה הפסק ותספור שבעה נקיים:
מקורות:
נשמת אברהם ח”ב ס’ קצד סק’ ג’ עמ’ קפו בשם הגרשז”א, והביאו אותו גם בספר אבני שוהם בסוף ס’ קצד, וכן בספר יוסף טוהר ח”ב ס’ קצד.
וביאור הדין: בשו”ע ס’ קצד סע’ ג’ : הטומאת לידה בהפלהמפלת כמין בהמה חיה ועוף או כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים, וכל צורת ולד או שפיר או שליא או חתיכה שקרעוה ויש בה עצם עכשיו שאין אנו בקיאין בצורות, חוששת לולד; ואם כלו ז’ נקיים בתוך י”ד יום, אם טבלה קודם ליל ט”ו לא עלתה לה טבילה.
ומבואר בשו”ע שכל נפל שיש חשש שאינו יכול להיות ולד חי אינו מטמא טומאת לידה, רק שהיום שאין אנו בקיאים מהו צורת וולד חי לכן אנחנו מחמירים בכולם, ומקור דין השו”ע נידה דף כא- כג: ונפסק שהמפלת וולד שוושטו אטום אינה נטמאת טומאת לידה מפני שאינו ראוי לחיות
והנה בהריון חוץ רחמי, אין היתכנות לבא לידי לידה בשום אופן, לכן יש על הריון זה דין של וולד שוושטו אטום שאין בו דין טומאת לידה, ולכ”ע וולד שכולם מודים בו שאינו יכול לחיות אין בו דין טומאת לידה גם לדעת השו”ע.
ואין חילוק לדין זה בין אם עברו כבר ארבעים יום להריון זה דהיינו שכבר התחיל ריקום בהריון או לא היות שאין היתכנות להריון תקין.
ומצאנו שגם לעניין פדיון הבן פסקו האחרונים שאין הריון חוץ רחמי נחשב לפטר רחם, ולכן הילד הבא אחריו נחשב להריון ראשון וחייב בפדיון, וסיבת הדין היות שאין היתכנות להריון תקין לא נחשב לוולד, וכ”כ בשבט הלוי ח”ח ס’ רלט וז”ל: אבל ולד זה שנתהוה בשחלה או בחצוצרה אף שהגיע לפעמים למציאות של תחילת ריקום, אבל כיון שמונח במקום העומד להפסיד ההריון מעיקרא אינו עומד לריקום גמור וממילא לא שייך שיפטור הולד הבא אחריו עכ”ל.
ולעניין דין דם נידה בהפלה זו עיין באבני שוהם (שם) שאין בו דין דם נידה וכן ראיתי ביוסף טוהר (שם) אך עיין בנשמת אברהם שכתב שאם בא דם דרך המקור היא טמאה נידה, ויש לעיין בדין זה למטהרים דם זה אם נגדיר אותו כדם מכה לפטור מדם נידות, כמו כן יש לראות גודל הנפל האם אין בו דין שיעור פתיחת הקבר, ועוד חזון למועד
