כן, במקרים מסוימים מותר לאישה לטבול עם גבס. אם אי אפשר בשום אופן להסיר את הגבס ללא גרימת כאב גדול וסכנה מעט לאבר, והגבס צריך להישאר ולא יוסר כמה חדשים, אפשר להתיר לה לטבול עם הגבס, כיון שהיא עושה כן משום רפואה, ולכן ודאי אינה מקפדת. אולם אם אפשר לבעלה להיות מושל ברוחו עד שיוסר הגבס, תבוא עליו ברכה. יש שמחמירים גם בגבס לזמן ארוך [שיעורי שבט הלוי, סי' קצח סכ"ד סק"ב], וכל אחד יעשה כפי הוראת רבו. מקורות: שו"ת הר צבי יו"ד סי' קסה, ושו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' ט, והנה מקצת דבריו: לכאורה הרי דין פסוק הוא ביו"ד סי' קצ"ח סעי' י' דרטיה שעל המכה חוצצת והוא הדין בגבס, אבל בספר שו"ת דברי חיים מצאנז (חיו"ד ח"ב סי' ס"ה) שנשאל על אודות אשה אשר רטיה על מכתה וקליעת מעט שערה שעלתה לה עפ"י ציווי הרופאים וכמעט סכנה הוא לה להסירה ממנה אפי מעט שעה והשיב שמותרת האשה לטבול ולא הוי חציצה וחומרא יתירה החמיר הסדרי טהרה כיון דהוי מיעוטא שאינו מקפיד, ולענין רטייה מפורש בהדיא דרטייה שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ, ורק בטבילה החמירו, אך באם הוא דבר שאינה מסירה בשום פעם וכמעט סכנה הוא לה בודאי לא הוי חציצה, ויעוין בחתם סופר סימן קצ"א בחיו"ד, ובזכרון יוסף שהקילו מטעם זה ולכן אם אפשר בנקל להסיר הרטייה בלא חשש כאב בודאי צריך להסיר, ואם חוששת לסכנה וכאב גדול ח"ו סגי שתדיח היטב במקום הרטייה במים חמים מה דאפשר וכן במקום קליעת שער ותטבול ולא הוי חציצה כלל עכ"ל, וכן ראיתי בספר טהרת ישראל סי' קצ"ח סעי' ו' שעל יסור דברי הדברי חיים הנ"ל ועוד גדולים. והוא הדין והוא הטעם גם בנידוננו לעניין הגבס שיש להתיר לטבול עם הגבס מהטעם הנ"ל דמכיוון שהיא עושה כן משום רפואה א"כ בוודאי אינה מקפדת.