בע”ה
שאלה:
אשה שחל זמן טבילתה במוצאי פורים האם מותר לה לאכול בשר בפורים ?
תשובה:
מותרת לאכול בשר בסעודת פורים, ואין צורך להחמיר.
הרחבה ומקורות: פסק בשו”ע בסי’ קצ”ח סכ”ד ‘צריכה לחצוץ שיניה שלא יהא בהם דבר חוצץ, שאם טבלה ונמצא שום דבר דבוק בהם לא עלתה לה טבילה, ויש נוהגות שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה מפני שהוא נכנס בין השיניים יותר ממאכל אחר ואע”פ שבודקות וחוצצות השניים חוששות דילמא תשתייר מיניה ולאו אדעתה, ומנהג יפה הוא’. וכתב הט”ז שם סקכ”ה שבשבת ויו”ט המנהג שאוכלים בשר, רק שתזהר לנקר ביותר אחרי כן, וכן משמע בשו”ע עצמו בסי’ קצ”ט ס”ו שמדבר לגבי מקרה שחלו שני ימים טובים ביום חמישי ושישי וחל ליל טבילתה בליל שבת …וכן תחצוץ שיניה בטוב בשעת הטבילה שלא ישאר פירורין ולא בשר ולא עצם. ובוודאי ההיתר להקל בשבת ויו”ט הוא מחמת החשיבות של עונג שבת ושמחת יו”ט שדוחה דבר שהוא רק מנהג ואף שהוא מנהג יפה וחשוב.
ואף לגבי פורים מוכח בפוסקים שחובת הסעודה בבשר, וז”ל הרמב”ם (פ”ב הט”ו ממגילה): ‘כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו… וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל’ וכו’. ויתרה מכך, התיר האורחות חיים לאונן לאכול בשר ויין בפורים דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא לשמוח בפורים דדברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה, והביאו בשו”ע בסי’ תרצ”ו ס”ז. ויש מן הראשונים שכתבו שלא לאכול בשר בליל פורים כדי שלא יטעו ויחשבו שהוא סעודת פורים (הובא בב”י ר”ס תרצ”ה ובמ”א שם סק”ו), וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובה.
ואכמ”ל בדרגת החיוב או המצוה לאכול בשר בשבת ויו”ט, אך יש צד שבפורים דרגת החיוב לא פחות ואולי אף יותר, עי’ מ”א סי’ תרצ”ו סקט”ו.
ובכל מצוות הפורים אשה חייבת כאיש שאף הן היו באותו הנס כדאיתא במגילה ד. ועי’ רמ”א ס”ס תרצ”ה דה”ה בכל מצוות הפורים (ועי’ שע”ת שם סק”ט).
וראיתי בהגהת אשל אברהם על השו”ע (תרצ”ה) שהביא בשם ספר דבר משה שאין לה לאכול אלא תבשיל של בשר ולא בשר עצמו, אך הוא הסתפק שם אף לגבי יו”ט משמע שלא הלך בשיטת השו”ע והט”ז שהתירו בשבת וביו”ט ללא פקפוק, וממילא נראה שאפשר להקל אף בבשר ממש.
(אמנם נראה לענ”ד שיש חילוק מהותי בין שבת ויו”ט לפורים, בשבת ויו”ט יש דין עונג כל היום וממילא יש עניין להתענג בבשר כל היום ולא רק בשעת הסעודות, משא”כ בפורים שהוא לכאורה דין בסעודה כדלעיל, והדבר מדוייק לכאורה ברמב”ם שלגבי סעודת פורים הובא לשונו לעיל: ‘כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר’ וכו’ ואילו בהלכות שבת לאחר שכתב בפרק ל’ ה”ט דין אכילת שלוש סעודות ושצריך לקובען ביין ולבצוע על שתי ככרות, כתב בהלכה י’ ‘אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לו’ ולא תלה את זה דווקא בסעודה).
