בע”ה

שאלה:

זוג שחיו באיסור קודם נישואיהם ובשעת החופה הייתה נדה, האם יהיו אסורים בייחוד ויצטרכו שמירה ? ואם לא, האם ישתנה הדין באופן שבא עליה פעם אחת או שרק לא שמרו נגיעה ?

תשובה:

אפשר להקל ולהתיר בייחוד אף כשבא עליה פעם אחת, כ”ש כשחיו ממש באיסור, אך באופן שלא בא עליה אך לא שמרו נגיעה יהיו אסורים בייחוד ויצטרכו שמירה כדין הרגיל באופן זה.

הרחבה ומקורות: בגמ’ בכתובות ד. ‘וכן מי שפירסה אשתו נדה (בכניסתה לחופה) הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים’ (ואין נאמנים זה עם זה, רש”י). כלומר על אף שלא ראו חז”ל לגזור ייחוד באשה נדה וכדרשת הגמ’ בסנהדרין לז. סוגה בשושנים – שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהם פרצות, כלומר באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשין מן העבירה וכו’ אמנם אם בשעת החופה הייתה נדה אסורים בייחוד עד שתטבול שמכיוון שעדיין לא בעל יצרו תוקפו, וחוששים שלא יעמדו בזה. ואף שלכאורה ניתן לומר ‘לא פלוג’ וגזירה זו שייכת בכל נישואין, מ”מ מצינו במקרים שונים ולשיטות שונות שלא יחול דין זה, כגון תוס’ ביומא שמחלק בין בחור לאלמן וכתב שאין לחוש אלא בבחור שלא בעל כל ימיו (אמנם עי’ תוס’ יבמות לז: ורמ”א בסי’ קצ”ב ס”ד). וכמו כן דן הב”י בסי’ קצ”ב שיתכן שלשיטת הרמב”ם לא גזרו בתלמיד חכם. ותרומת הדשן (סי’ רנ”ג) מתיר באופן שהייתה טהורה כשנשאה ולא בא עליה כמה לילות עד שפירסה נדה שאינה צריכה שימור עוד דחזינן שלא תקיף יצריה באשה זו, (והביאו הרמ”א שם והט”ז פליג). ולגבי יבמה משתנה הגדרת הזמן שלא מוקים איניש אנפשיה והוא שלושים יום משום שמיבזז בזיז מינה (בוש הימנה), וע”כ הטוענת בתוך שלושים יום משכנסה היבם שלא נבעלה, נאמנת (יבמות קי”א:).

ואף במחזיר גרושתו מהנישואין דנו הפוסקים להתיר בייחוד, כך משתמע בפשטות מדברי הט”ז יו”ד קצ”ב סק”ח) וכך למדו בדבריו הסדרי טהרה שם ותל”מ (בניגוד לרע”א שהבין אחרת, ע”ש), וכך דעת הרדב”ז (ח”א קס”ד) להתיר מכיוון שלאו חדשה היא לו, ולא תקיף יצריה. וכתב הס”ט שם ולפ”ז י”ל דאם בא עליה בזנות ואח”כ כנסה דנמי א”צ שמירה כיוון שכבר בא עליה פעם אחת, ובס’ תפארת למשה הניח דין זה בצ”ע. עפ”ז וודאי יש להתיר באופן שחיו באיסור שלא יצטרכו שמירה, ואפילו כשבא עליה רק פ”א מכיוון שנחלקו האחרונים ולא מצינו מי שאסר להדיא, נראה להקל אף בזה (ובאופן זה יתכן להוסיף טעם להקל ע”פ דברי ת”ה שהובאו לעיל, וסברתו שייכת לעיתים גם באופן זה כשבא עליה פ”א קודם הנישואין ואח”כ שמרו).

ואף שלכאורה יש לערער על היתר זה ולומר שבאופן זה שנכשלו כבר באיסור קודם נישואיהם, אמנם לא תקיף יצריה אך חזינן שלא חמור איסור זה בעיניהם, ואדרבה נשאיר הגזירה כתקנת חז”ל ולא נקל עליהם, אמנם עי’ פת”ש (אהע”ז סי’ י”ג סקי”ח) שהביא דיון בשאלה דומה לגבי פנויה שזינתה בנדתה אם אבדה נאמנותה ותהא אסורה להינשא, והביא שתי סברות להתיר: א. מחמת דנראה לאנשים שפחות חמור נדה פנויה מנדה נשואה ב. האידנא שאין פנויות טובלות יצרם תוקפם יותר, משא”כ לאחר הנישואין שיש היתר לאיסורה.