שאלה: אישה שיצא יום הולדת שלה או יום נישואין בימי הרחקה, האם אפשר לתת לה מתנה, ומה הדין על מתנות לאישה בימי הרחקה, כמו כן יש לשאול אם אפשר להתיר נתינת מתנה אם היה ריב בין הבעל לאישה לפני הליל טבילה, מפני שרוצה לפייסה:
תשובה: מותר לתת מתנה בימים אלו ואף רצוי היות שיש ריחוק בין הבעל לאישה, מה שיכול להשפיע על כלל היחסים בניהם, ולא צריך פערים באהבה בין בעל לאישה בגלל ימים אלו.
אך צורת המתנה וסוג המתנה צריך להיות חלוק בימים אלו, דהיינו שלא יתן דברים צנועים או דברים הגורמים לידי הרגל עבירה, וגם בכתיבת מכתב על מתנה זו או צורת הבאת המתנה צריך להיות בזהירות שלא יבואו לידי הרגל עבירה.
גילוי אהבה בין בעל לאישה וקרוב דעת, לא חייב להתפרש לדברים צנועים, וכמו שאדם מגלה אהבה לילדיו, גם אשתו בכלל הקירבה שבעל חייב לה בכל הימים.
לגבי יום הולדת או יום נישואין וכד', אפשר ואף רצוי לחכות אם זה לימים שמותרים וודאי שאז יש יותר שמחה והתנהגות יותר משוחררת שעושה יותר קירוב הדעת.
אך גם שדוחה, צריך להודיע לאישה אם בצורת מתנה קטנה או בהודעה מראש שהוא דוחה את יום הנישואין או היום הולדת (אף אישה לא צריכה להבין לבד את סיבת הדחיה והיא צריכה לראות שבעלה זוכר אותה).
באם נוצר ריב בין הבני זוג לפני הליל טבילה, ורוצה לפייסה על ידי מתנה, מותר לתת, ובלבד שיזהר מלהרבות דברי חיבה ואהבה שלא יבואו לידי הרגל עבירה.
מה שהתרנו נתינת מתנה לפני הטבילה, זה רק באם היה מריבה בניהם, אך מבלעדי זה נראה שמתנה לטבילה צריך לתת אחרי שטבלה, מפני שמתנה בזמן הטבילה יש לה משמעויות אחרות.
מקורות:
טה"ב ס' יב' סע' יג', והנידון הוא באחרונים האם מה שגזרו חז"ל בהרחקות בימים אלו, הוא על כל קרוב שיש בין בעל לאישה, או דווקא קרוב המביא לידי צניעות, ועיין שם שהביא דברי הכרתי ופלתי ס' קצה סק' א' שחלק עם המנחת יעקב על הפרחת נוצה מאשתו ודחה דבריו, וכתב בסופו שא"כ אף ליתן מתנה לאשתו בימי נידתה יהיה אסור וזה אינו, אלא אין איסור בקרוב דעת אלא קרוב דעת המביא לידי גילוי ערוה, ולא תוסיפו פן תגרעו.
וכן כתב בספר שבט הלוי ח"ה ס' קטז, ובספרו שיעורי שבט הלוי שלהלכה מותר לתת מתנה לאשתו בימי נדתה, כדברי הכו"פ .
ולעניין מתנה לפני ליל טבילה כתב בשבט הלוי, אכן מתנה מיוחדת לקרוב הלבבות כגון מתנה קודם יום הטבילה ממש פשוט שאסור ויש להשכיל לפי העניין אימתי אסור בכיוצא בזה עכ"ל אך הגר"ע יוסף במשמרת הטהרה כתב לחלוק עליו ולהתיר נתינת מתנה זו שבאופן שהוא צריך לפייסה שתלך לטבול יש להתיר והכל לפי העניין.
ונראה כוונת הרב בטה"ב שיש לחלק בין מתנה יום קודם הליל טבילה ליום לסמוך לטבילה ממש, כמו כן הגם שזו מתנה של ליל טבילה שיש לה משמעויות יותר צנועות, אעפ"כ בליל טבילה ועל מנת לפייסה יש להקל.
ולכן כתבנו שסתם מתנה ביום זה צריך ליתן לאחר הטבילה כמו שראינו בשבט הלוי וגם הטה"ב לא דחה אותו אם לא שהוא ליל טבילה ממש ויש מריבה בין בני הזוג.
אגב כותבי זאת ראיתי קושיית התפארת צבי ממה שמבואר בשו"ע סע' יג' שאסור לשלוח לאשתו כוס יין של ברכה, ולכאורה שם זה מתנה רק משום קרוב דעת ואין בה שום קירבה המביאה לידי גילוי ערווה ומדוע זה נאסר.
ובטה"ב כתב לתרץ בשם המורה צדק, שיש הבדל בכוס של ברכה מפני שנותן דעתו עליה ביותר, והיות שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של האיש, ונראה כוונתו שזה מצביע על יותר צניעות בין איש לאישה שכאילו מסמל את רצונו של האיש לפרי בטנה של האישה, ועדיין הוא דוחק.
ולענ"ד נראה לתרץ, שהרי כוס של ברכה מדובר ביין משכר שכידוע, אישה ששותה ממנו יותר משפיעה עליה, ובעל השולח לה כוס של ברכה מסמל לה לקלות ראש המביאה כוס זו , וכאילו שולח לה דבר של חיבה של קלות ראש ולכן דבר זה נאסר מבעל לאישה, שהרי אין אישה שותה כוס של יין רק שבעלה עמה וכמבואר בגמרא בכתובות שכל מה שאישה שותה יין זה דווקא שבעלה עמה, ולכן חז"ל אסרו כוס זו, אך אכתי צ"ע
