שאלה: זוג שאסור להם מחמת סיבה רפואית לקיים מצוות עונה, האם האישה יכולה או צריכה לטבול לשאר קריבות, ודבר זה מצוי מאד לאחר לידה שמומלץ לא להזדקק זה לזה תקופה מסויימת, אך האישה צריכה הרבה עזרה, בלקחת ולהביא את התינוק האם האישה תטבול בתקופה זו, עוד יש לדון לצד שמותר לטבול, האם צריך לברך על הטבילה או לא:
תשובה: אישה יכולה לטבול על מנת שבעלה יוכל לעזור לה, הגם שאינם יכולים להזדקק זה לזה מחמת סיבה רפואית, אך יש מקום להחמיר להימנע מחו"נ, מחשש לשז"ל מצד הבעל.
וטבילה זו היא גם בברכה, כמו טבילה רגילה.
מקורות:
בשאלה זו יש לדון בכמה נידונים וכמו שנבאר.
א. האם אישה יכולה לטבול שלא על מנת לקיים מצוות עונה.
ב. האם ליכא חשש מצד הבעל כשאשתו תטבול ואינו יכול להזדקק לה משום שז"ל.
ג. בדין הברכה של אותה טבילה.
ד. האם איכא מצווה בשאר קריבות משום מצוות עונה.
ה. אם איכא סכנה טבילה בלי קיום המצווה.
טבילה בליל עונת פרישה לשאר קריבות, ומה הדין בטבילה זו בשבת.
בפת"ש ס' קפד סק' כב' דן האם אישה יכולה לשמש בעונת פרישה אם נפל בליל טבילה, וכגון בטובלת משום כתם, והביא שם דעות האחרונים שפליגי בנידון זה, ושם הביא דעת שו"ת אבן השוהם ס' יד' שהיא לאסור, אך הוסיף לדון אם אישה זו תטבול בשביל שאר קריבות, עוד נידון שעלה שם באבן השוהם האם יכולה לטבול בליל שבת משום שאר קריבות שהרי כל מה שמתירים לטבול בשבת משום נידה, אע"פ שנידה טובלת שלא בזמנה וא"כ ליכא מצווה לכאורה משום מצוות עונה שמתקיימת על ידי הכשר מצווה זו, ואם נאמר שטובלת לשאר קריבות לכאורה ליכא מצווה.
והכריע שם האבן שוהם שגם בשאר קריבות איכא מצווה משום שמחת אשתו, ולכן יכולה אישה לטבול גם בשבת שהרי הוא זו טבילת מצווה, וליכא בזה דין גזרת מרחצאות שלא טובלת משום רחיצה אלא משום מצווה.
עוד תשובה שהובא בפת"ש בשם המהר"ם מלובלין ס' נג' שדן בנידון דומה, בכלה שאירע ליל טבילה בליל שבת, והמנהג שלא מקיים מצוות עונה של לילה ראשון בליל שבת, אם תטבול הכלה בשביל מצווה זו, והכריע שם שגם בשאר קריבות איכא מצוות שמחה.
וראייתם: מגמרא סוכה שחתן ומשמשיו פטורים מן הסוכה וביאר רש"י שהיות שסוכה זה ג' דפנות אין החתן מרגיש נעים לשחק עם כלתו, והרי פטור זה הוא בשביל שאר קריבות, ואעפ"כ מוכח שאיכא בזה מצווה שהרי הוא פטור מן הסוכה מדין העוסק במצווה פטור מן הסוכה או משום מצטער אך איכא חיוב לשחק עם אשתו ולהיות פטור מן הסוכה.
עוד הביאו ראיה מדעת ר"ת שהיוצא לדרך צריך לפקוד את אשתו אפילו בעונת ווסתה, ודעת ר"ת שעושה כן רק על ידי שאר קריבות ומשמע שמקיים בזה מצוות עונה שמשמח את אשתו דאל"כ מה עוזר שמקיים זאת.
ולמדנו מתשובות אלו: שאישה טובלת לשאר קריבות, ואיכא ביה מצווה לבעל משום מצוות עונה ולכן תטבול גם בשבת בשביל שאר קריבות.
האם איכא חשש שהבעל יכשל בשז"ל
והנה אכתי יש לדון אם להתיר את הטבילה הזו שמא הבעל יכשל ח"ו בשז"ל היות שלא יכול להזדקק לאשתו.
ומצאנו נידון דומה לזה, בערוך השולחן שכתב לחלוק על דעת האבן השוהם הנ"ל שאישה לא תטבול בליל וסתה היות שיכולים להיכשל ולכן הורה ערוך השולחן ס' קפד סק' מג' שלא תטבול לשאר קריבות שהרי יכשלו בזה, ולדעה זו חשש באבני שוהם ס' קפד סע' י' וכתב שיש לחוש אך מורה הוראה יש לו רשות להקל, אך בטה"ב כתב שאין לנו לחשוש מדעתנו לשמא יכשלו הבעל והאישה ולכן יכולה לטבול משום שאר קריבות.
והנה יש לדון בנידון דידן, שהוא משום חשש רפואי שלכאורה ליכא חשש שמא ישמשו שאינו משום עבירה אלא משום סכנת האישה, ולכן נראה שיש פחות חשש שיזדקקו זה לזה, אך אכתי יש לחוש משום שהבעל לידיד גירוי והוצאת שז"ל.
ונראה שיש לדמות נידון זה, לנידון אם התירו שאר קריבות בליל פרישה, וידוע שהוא מחלוקת הפוסקים אם שרי שאר קריבות בליל פרישה משום איסור והזרתם, והכריעו הפסוקים ששרי (עיין טה"ב חלק א' עמ' ס) אך העירו הפוסקים (הבן איש חי פרשת צו ועוד) שלכאורה איכא חשש שז"ל ואיך יגרה עצמו בחו"נ, ובטה"ב שם עמ' סז' לאחר שדחה דעת הבן איש חי והמחמירים שלא לעשות חו"נ כתב שהמחמיר תבא עליו הברכה וכן ראוי לנהוג וכל איניש ידע בנפשיה.
לכן נראה שגם הכא יש לכל אדם לדעת בנפשיה אם להיות בחו"נ אם אשתו מתי שלא יכול להזדקק לה, אך לעצם הדין האישה יכולה לטבול.
רק שיש להעיר לפי הנ"ל הרי כל מה שהתירו אבן השוהם והמהר"ם מלובלין לטבול זה משום חו"נ, והרי ראינו שיש מקום להחמיר בזה מתי שלא יכולים להזדקק וצ"ע ועיין בסמוך.
דין ברכה על טבילה לשאר קריבות
בשו"ת קנאת סופרים ס' סד' דן במי שאסרו לו הרופאים להזדקק לאשתו, אם אשתו תטבול לשאר קריבות או לא, ושם פסק שהגם שאישה לא משועבדת לבעלה לשאר קריבות צריכה אם תטבול תברך והוא כמו שמקיימת מצווה קיומית שצריכה לברך עליו.
ועולה ממנו שני דינים. שטובלת לשאר קריבות, וגם שמברכת על טבילה זו.
וראיתי שבטה"ב ח"ג עמ' רעז הביא ראיה מזה, לנידון באישה שטובלת לבעלה לשאר קריבות כדי לעזור לו לסעדו הגם שלא יכול לקיים מצוות עונה משום שהוא חולה ותש כוחו, ופסק שיכולה לברך על טבילה זו, ולכאורה מהקנאת סופרים ליכא ראיה שהרי הוא פוסק שאישה מברכת גם על מצווה קיומית ולא חיובית וזה רק לדעת האשכנזים, ולא לדעת הספרדים שנשים לא מברכות על מצווה קיומית שאינן חייבות בהן.
אם לשאר קריבות איכא שעבוד לבעל, והגדרת שאר קריבות.
אך נראה ששאלה זו נתקשה בטה"ב ולכן הביא את דעות החולקים על הקנ"ס שגם לשאר קריבות איכא שיעבוד לאישה לבעלה, וא"כ יש להכריע שאיכא מצווה חיובית ולכן האישה תברך, ודעות החולקים שבט הלוי ח"ב ס קא' ועוד עיין שם.
ונראה שהיות שיש לאישה שעבוד לבעלה לשאר קריבות אין זה דווקא לחו"נ שהבעל רוצה בזה, אלא אפילו לשרתו ולסעדו, וכגון שלוש מלאכות שאישה חייבת לבעלה שמובא בגמרא בכתובות ( למזוג לו הכוס וכו') וגם לסעדו הוא בכלל השעבוד של אישה לבעלה שהרי מבואר ברמב"ם שחלק מהשעבודים הוא לעמוד לפניו ולשרתו וודאי בנידון של הטה"ב בבעל שהוא חולה איכא מצווה מצד האישה שא"א לשמשו בלי נגיעה.
ולפי זה מיושבת השאלה מדוע תברך על הטבילה אם יש מקום להחמיר בחו"נ, והבעל והאישה אינם יכולים מצווה זו, וביותר יש להקשות שלא ראינו בפוסקים שחילקו בזה לגבי חיוב אישה לטבול מתי שטובלת לשאר קריבות עם ברכה או לא
ולפי מה שאמרנו ששאר קריבות זה גם לצורה שבני זוג מותרים דהיינו ללא הרחקות זה גם צורה שמשועבדים זה לזה, א"כ גם בזה איכא מצווה שצריכה לטבול בברכה.
ומה שכתב בטה"ב בהלכה וז"ל אשה שהגיע זמן טבליתה ובעלה חולה וכו' ולטבול בברכה, כדי שתוכל לשרת אותו וכו' טבילתה מועילה גם לבעלה, לאחר שיתחזק ויתרפא עכ"ל
אין הכוונה שצריך שתטבול האישה בברכה אם יש אפשרות שהוא יוכל להיות עמה, אלא שבא לאפוקי שלא נאמר שהיות שטבלה רק לשאר קריבות אסורה להיות עם בעלה שהרי לא טבלה לשם זה, על זה כתב שטבילתה מועילה גם לבעלה לאחר שיתחזק ויתרפא לגמרי.
(ועיין עוד בכתב עת שערי הוראה חלק יו"ד, מובא שם מחלוקת הרב מרדכי צבי גרינפלד שכתב לא לברך משום סב"ל היות שטבילה הוא הכשר מצווה ומתי שלא מתקיים המצווה הרגילה אין דין הכשר מצווה, והביא שם דעת ר' משה שאול קליין ור' משה אלעזר שטיין שכתבו שיש לברך.)
אם יש סכנה בטבילה ללא קיום המצווה
בטה"ב שם כתב לדון בטבילה בלי ביאה אם איכא סכנה ונסכם בקצרה את הנידון שלו שם.
בצוואת ר' יהודה החסיד כתב שלא יניח אדם לא להזדקק לאשתו בליל טבילה משום סכנה, אך רבינו שמשון פסק שאישה תטבול הגם שבעלה לא נמצא בעיר, והביא עוד כמה דעות שסברו כן , וזה מוכיח שיכולה לטבול הגם שלא מזדקקת לבעלה שהרי אין בעלה בעיר.
והחשש הוא משום דיבוק ורוחות רעות שנדבקות באישה שלא מזדקקת לבעלה לאחר שטבלה, ובר' חיים פלאג'י כתב שתשים על גופה בגד של בעלה, אך בטה"ב כתב שאין לחשוש לזה וסיכום דבריו הם, שהיום אין חשש לרוחות רעות שנתמעט הרוח רעה, כמו כן מאן דלא חייש לעין הרעה לא פגע ביה, והסיק בסוף דאם בעלה בבית וודאי של צריך לחוש לזה, ולכן העלה לדינא שיכולה לטבול הגם שלא מזדקקים זה לזה.
