המנהגים בטו בשבט ובשבועות נהגו לכאורה הפוך כדי ללמד מסר חשוב: בטו בשבט, ראש השנה לאילנות, אוכלים פירות כדי להראות את טובם והשקעתם של האילנות בהוצאת פירות משובחים, בדומה לאדם שרוצה לצאת זכאי בדין. בחג השבועות, בו נידונים פירות האילן, מקשטים באילנות כדי לעורר על חשיבות הפרי המחובר לשורשיו, המקבל את צרכיו ואינו נסחף ברוח. מצינו בספרים שטו' בשבט הוא ראש השנה לאילנות, שכל דיני מעשרות וכו' הולכים לפי החנטה של טו' בשבט. ראינו גם ששבועות זה ראש השנה לפירות האילן כמו שראינו במסכת ראש השנה בעצרת נידונין על פירות האילן. נהגו ישראל קדושים, שבטו בשבט שזה ראש השנה לאילנות, אוכלים מפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל, ויש שמחימירים ואוכלים מפרות שהשתבחו בהם ארצות העולם, מפני שכולם מתברכים ונידונים בטו'בשבט. ובחג השבועות נהגו ישראל קדושים, לקשט את ביתם ואת בתי הכנסת בענפים ובאילנות, לזכרון שבעצרת נידונין על פרות האילן. האדם הוא עץ השדה וצריך לדעת מצד אחד לתת פירות יפים, שזה לעזור לאנשים, להיות יותר טוב, לתת יותר פירות, לדאוג למשפחתו ולילדיו ולעזור לזולת, ומצד שני להיות מחובר חזק לענף לשורש שלו, וח"ו לא לנטות הצידה לחפור בארות בארות נשברים. ה' יעזור שנזכה כולנו לשנה טובה ומבורכת.