שימוש בפטיש שניצל שלא הוטבל כשראשו מכוסה בניילון
שאלה: נשאלתי האם מותר להשתמש בפטיש המיועד לרדד שניצלים, שנקנה מגוי ולא הטבילו, ע"י שיכסה את ראש הפטיש במקום בו הוא נוגע במאכל בניילון.
תשובה: בשו"ע (יו"ד סי' ק"כ סעי' ד') מבואר, שכלי אינו חייב טבילה אא"כ הוא נוגע במאכל. ולכן חצובה שעל הכיריים, המיועדת להנחת סירים עליה, אינה חייבת בטבילה, כיון שהסיר מפסיק בין החצובה למאכל.
במנחת שלמה (ח"ב סי' ס"ו אות ה') כתב, שאם משתמש בכלי ע"י פריסת מפה וכ"ש נייר וניילון בין הכלי למאכל, חציצת הנייר לאו כלום היא. ותמה על הבן איש חי (שנה שניה פרשת מטות אות י"ד) שמסתפק בכך.
וכן כתב בחוט שני (טבילת כלים עמ' כ"ד), שפשוט שתבנית אפיה ממתכת שמניחים עליה נייר כסף, ועליהם מניחים תבשילים לאפותם או לבשלם, אף שהמאכל עצמו אינו נוגע כלל בתבנית, וגם אין התבנית בולעת מטעם המאכל, מ"מ כיון שהנייר בטל להכלי, ועיקר הכלי הוא הכלי התחתון, חייב הוא בטבילה.
וכן פסק הגרי"ש אלישיב (משמרת הבית פ"ג סי"ח), שכלים אף שרגילים לתת על גבם מפית או ניילון ועל גביהם נותנים האוכל, וכן תבניות, אף שנותנים בהם נייר אפיה בעת הבישול והאפיה, צריכין טבילה, כיון שהמפית, הנייר והניילון בטלים לכלי ונחשב שמשתמש בכלי עצמו.
ומעתה נראה, שגם המשתמש בפטיש שניצל, אף שמכסה ראשו בניילון כדי שלא יגע במאכל, חייב בטבילה, משום שהניילון בטל לפטיש, ונחשב שמשתמש בפטיש עצמו.
ויש לדעת, שפטיש שניצל יש להטבילו בלי ברכה לפי המבואר ברמ"א (יו"ד סי' ק"כ סעי' ה'), שסכין של שחיטה או סכין שמפשיטין בו את הבהמה יש להטבילו בלי ברכה, הואיל והוא משמש למאכל שעדיין אינו ראוי לאכילה. וטעם הדבר שפסק שלא יברך על הטבילה הוא משום שנחלקו הראשונים האם סכין של שחיטה חייב בטבילה, לכן הכריע הרמ"א שיטבילנו בלי ברכה. ומכיון שפטיש שניצל גם כן משמש למאכל שאינו ראוי לאכילה בעינו יש להטבילו בלי ברכה.
וכן פסק הבן איש חי (שנה שניה פרשת מטות אות י') שסכין של שחיטה מטביל בלי ברכה. לעומת זאת הגר"ע יוסף (הליכות עולם ח"ז עמ' רס"ז) חלק על הבן איש, ופסק דמכיון שהשו"ע הכריע שסכין של שחיטה אינו צריך טבילה, לכן בני ספרד אינם צריכים לטובלו כלל.
העולה לדינא, פטיש של שניצל אין מועיל לכסות ראשו בניילון כדי לפוטרו מטבילה. ויש לטובלו בלי ברכה. ופוסקי ספרד נחלקו בעיקר חיוב טבילה לכלי המשמש לאוכל שאינו ראוי לאכילה בעינו ועדיין צריך תיקון. דעת הבן איש חי שיש לטובלו בלי ברכה, ודעת הגר"ע יוסף שאין צריך לטובלו כלל.
