בדרך כלל, חתן וכלה שלא כיוונו לצאת בברכת האירוסין שבירך הרב, יצאו ידי חובה בדיעבד, אך חובה על הרב לעוררם לכוון. ישנה מחלוקת ראשונים בגדר ברכת האירוסין, אם נחשבת ברכת המצוות (דעת הרמב"ם וסיעתו) או ברכת השבח (דעת הרא"ש וסיעתו). לפי שיטת הרא"ש, אין צורך בכוונה מפורשת מהחתן, ולכן גם אם לא כיון, הברכה תקפה. אמנם, לדעת הרמב"ם, אם המברך לא כיון להוציא את החתן, הברכה לבטלה, אך יש פוסקים הסוברים שדי בכוונה פנימית של החתן לעשות מה שצריך. לכן, גם אם בודאי לא כיון החתן לצאת יד"ח, אין לחזור ולברך ברכת האירוסין, אלא ימשיכו בנתינת הטבעת וכו', והוא משום סב"ל. עם זאת, חובה על הרב לעורר את החתן והכלה לכוון לצאת ידי חובה.