בס”ד
שלום רב
בפרשתינו , יוסף מתוודע לאחים אחרי שהתנכר עליהם זמן רב.
“וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. ”
והוא מרגיע אותם “וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם”. וחוזר על כך בהמשך “וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקים”.
לא רק שיוסף קורא לאחיו “אחיי” הוא עוד מרגיע אותם שלא יתעצבו על המכירה.
איך יכול יוסף הצדיק לעשות כך. איך הוא יכול למחול בכזו קלות לאחים על המכירה. על עשרים ושתיים שנה שלא ראה את אביו ?
התשובה נעוצה ביכולת האבחנה של יוסף.
יוסף עושה אבחנה בין המעשה לעושה.
יוסף מבין כי אם נעשה משהו בעולם, סימן שכך נגזר משמיים.
אך הוא אינו משליך את האחריות על עושה המעשה.
בשעת המכירה כשיוסף מתחנן לאחים שלא ימכרוהו והאחים אינם מקשיבים, יוסף מבין כי זו גזירה שנגזרה עליו להימכר. הוא לא יודע מדוע זה טוב. אך ברור לו שזה טוב.
וכך אנו לומדים פרק בהלכות השתדלות. לנסות לעשות את הדברים כפי שאנו תופסים את הטוב.
אך גם לדעת שאם יצא אחרת, זו גזירה משמיים ובטוח שזה לטובה.
לעיתים הטובה מתגלה מיד, לעיתים אחרי שנים (כמו אצל יוסף). ולעיתים בכלל לא.
אך צריך להיות ברור לנו כי זה לטובה.
וממילא, אין מה לכעוס על האחים.
הדבר אינו סותר את העובדה שהאחים נהגו באכזריות כלפיו והם צריכים ללמוד מהטעות ולהפיק לקחים.
אך אין זה נוגע כלל לעצם המעשה.
יוסף אינו כועס על האחים, כי ה’ אמר להם לעשות זאת.
הוא רק מעוניין שיפיקו לקחים.
ברגע שהאחים הפיקו לקח ומתייצבים יחד להגן על בנימין, ממילא הסתיים הענין.
היכולת לחיות כך באמונה שלמה, היא יכולת אדירה המביאה עמה שלווה רבה לאדם.
הידיעה כי מה ששלי שלי ואף אחד לא יקח לי, היא עיקר שלוות האדם בעולם הזה.
אם רק היינו חיים כך, היינו יכולים לחיות ללא מתח ולחץ.
אריה ובת שבע היו נשואים בעבר והתגרשו. אך למרות שאריה כבר נשוי בשנית, בת שבע ממשיכה במלחמה עמו.
מדי פעם בת שבע מונעת מאריה לראות את ילדיו ובאופן כללי משתדלת להוציא לו את הנשמה.
כמובן שבדרך היא פוגעת בילדים שלה.
כאשר נתבקשתי לגשר בין אריה לבת שבע, התחלתי בכך שזהו המצב הקיים. ואנו מחפשים איך הילדים לא יצטרכו לשמוע מילים קשות מהורה אחד על האחר.
אנו מחפשים איך הילדים לא יהיו קרועים בין נאמנות לאבא והנאמנות לאמא.
השלב הבא היה להסביר לבת שבע כי אי היכולת שלה להבחין בין מצבה כאן חד הורית המתקשה לפרנס , לבין מי שהיה בעלה. היא זו הגורמת לה לכעוס עליו.
למרות שאריה עומד בתשלום המזונות כראוי, היא מאשימה אותו במצבה .
באופן זה לא רק שהיא פוגעת בילדים,היא פוגעת גם ובעיקר בעצמה וביכולתה להשתקם ולהינשא בשנית.
מי שעוסק בלהאשים את האחרים במקום לנסות ולהוציא את המירב מהמצב הנוכחי,רק ישאר להתבוסס בבוץ.
רק כעבור חודשים של עבודה וחיבוקים,בת שבע הצליחה להתייצב על דרך המלך ולהצליח להתייחס לאחריה בענייניות, וכך למנוע נזק מילדיה.
זכרו: זה לא הוא – זה “הוא”.
שבת שלום ומבורך
