שאלה שנשאלנו במסגרת בית ההוראה: אשה שצמה ביום הכיפורים ומטופלת בילדים ובעיצומו של יום אינה חשה בטוב מחמת הצום ונפלה למשכב עקב כאבי ראש וחולשה, או לחלופין יודעת בעצמה שאינה יכולה לצום רק באופן שתישאר בחדר ממוזג שכובה במיטתה כל אותו היום האם רשאי בעלה להישאר עימה כדי לעזור לה עם הילדים על מנת שתוכל להשלים את הצום עד תום ועל ידי זה יפסיד את תפילת יוה”כ.

תשובה:
חיוב צום יום הכיפורים הוא מן התורה
הנה מזהיר הכתוב לענות נפש ביום הכיפורים שהוא עשירי לחודש השביעי דכתיב (ויקרא טז’ כט’-לא’) “בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכו’ כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וכו’ שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם חוקת עולם” ע”כ. ועינוי הנפש הוא הצום כ”כ הרמב”ן (שם). וע”ע בחזקוני (פ”כט). וחייב הכתוב את כל בית ישראל לצום ביום הכיפורים כמו שפסק הש”ע (סימן תרטז’ ס”ב) וז”ל בת יב’ ויום אחד ובן יג’ ויום אחד שהביאו ב’ שערות הרי הם כגדולים לכל מצות ומשלימים מן התורה וכו’ עיי’ שם. הלכך בין גברים ובין נשים כאחד חייבים בתענית ביוה”כ וחיוב זה הוא מן התורה להשלים כל התענית עד תום.
חולה שאין בו סכנה חייב להתענות
והנה קיימ”ל שחולה שאין בו סכנה חייב להשלים את הצום ואין מאכילין אותו אף אם שוכב במיטתו כל שאין חשש שעל ידי הצום תבגר מחלתו ויבוא לידי סכנה. כ”כ בס’ מטה אפרים (סימן תריח’ ס”ק ז’). וע”ע בס’ ראש בשמים (פט”ז ה”א) וכ”פ בחזו”ע (ימים נוראים עמ שג’).
החש מיחוש קל כגון כאבי ראש וחולשה חייב בתענית
קל וחומר לגבי רוב בני האדם שחולשה יורדת עליהם מחמת הצום וסובלים מכאבי ראש ועייפות ואינם אפילו בגדר חולה שאין בו סכנה שנחשב כמיחוש קל.
א”כ על אחת כמה וכמה שחייב להשלים התענית באופן זה אף אם יעביר את יוה”כ במיטתו מחמת חולשה זו אף אם יתבטל מתפילות בבית הכנסת. ועיי’ מה שפסק בשמירת שבת כהלכתה (עמ’ תרכד ס”ל ובהערה צז’) וכ”פ בספר ראש בשמים (פ”יח ה”יב).
על כן אשה זו שאינה חשה בטוב וקשה עליה עול הילדים כאשר היא בתענית חייבת להשלים התענית שהיא מן התורה אף אם תשכב כל היום במיטתה.
חיוב הבעל בטיפול הילדים ופטור מתפילה
ולכן מה שמבקשת עזרה מצד הבעל האם רשאי לבטל את תפילתו במניין, דון מינה ממה שכתב בספר הלכות חג בחג (ימים נוראים עמ’ שפט’) בשם הגרי”ש אלישיב גבי אשה מעוברת שמחויבת לצום ביום הכיפורים דאף על הבעל מוטל החיוב שלא תתאמץ יותר מידי כדי שתוכל לצום ואף אם יצטרך מחמת כן להישאר בבית כל היום ולשמור על הילדים כן הדבר פשוט עיי’ שם. כ”כ בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב (סימן רצב’). וכ”כ באורל”צ דאף אם יפסיד הבעל תפילה בציבור מחמת כן (ח”ד הערות פ”יד דיני מניקה ויולדת) עיי’ שם. וכ”פ בספר ראש בשמים (פ”י ה”כד). והנה אף שיש מן הפוסקים שפוטרים את המעוברת מלצום אפילו הכי קיימ”ל שחיוב על הבעל להישאר לעזור לאשתו ע”מ שתשלים את תעניתה, על אחת כמה וכמה בנ”ד שאין מי שפוטר מן הצום בכאבי ראש ועייפות, שרשאי הבעל להישאר בביתו על מנת שתצום אשתו.
העוסק במצוה פטור מן המצוה
ועיי’ עוד במה שספק הש”ע (סימן קו ס”א) וז”ל כל הפטורים מקריאת שמע פטורים מן התפילה והטעם הוא משום שהם עסוקים במצוה. כ”כ במשנ”ב (ס”ק א’) עיי’ שם. וטיפול הילדים נחשב כמצוה כמו שפסק הפר”ח (סימן פט ס”ק ו’). והביאו האורל”צ (ח”ב עמ’ רצ) וכ’ דמשום כך מותר להיתעסק בטיפול הילדים קודם תפילה דחשיב מצוה עיי’ שם. וכ”פ בילקו”י (תפילה ח”א סימן פט) עיי’ שם. ולכך העוסק במצוה זו של טיפול הילדים פטור מן התפילה.
תפילה בציבור דרבנן ולא ידחה מצות עשה דאורייתא
ועי”ל מאחר וקיימ”ל דתפילה בציבור הוא מדרבנן כמו שהעלה בשו”ת מהרש”ג (ח”ב סימן פב’). ובשו”ת איש מצליח (ח”ב או”ח סימן א’) בודאי שמחמת תפילה בציבור לא ידחה תענית אשתו שהיא מן התורה. ולא גרע ממה שפסק האורל”צ (ח”ב פ”ז ה”כד) גבי איש שאין אישתו עימו ומטופל בילדים שפטור מן התפילה ואינו חייב אף בתשלומין עיי’ שם.
להלכה ולמעשה: אשה המטופלת בילדים וקשה עליה עול התענית וטיפול הילדים וביודעת שלא תיצלח בשניהם רשאי הבעל להיעדר מתפילה בציבור ולעזור לאשתו על מנת שתשלים תעניתה. מ”מ חייב בתפילה. ואם רואה שטיפול הילדים נפל על שיכמו בלבד ולא ימצא זמן להתפלל פתור מן התפילה. מ”מ ישתדל לעשות את הווידוי של רבנו ניסים.

דוד בן חי, מנהל בית ההוראה “שערי הלכה ומשפט”