בס”ד
שלום וברכה
פרשת כי תבוא פותחת במצוות הבכורים: “וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ—וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.”
שואלים חז”ל מה הכוונה אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. איך אפשר להביא לכהן שאינו בימים ההם ?!
והביא רש”י את תירוצם: “אשר יהיה בימים ההם – אין לך אלא כהן בימיך , כמות שהוא “.
מה הכוונה הכהן “כמות שהוא”?
אלא שהאדם רוצה להביא בכורים אך שיקבל אותם הכהן הכי צדיק ותלמיד חכם שניתן.
ולכן , למרות שההלכה שמקבל את הביכורים הכהן שעובד באותו זמן בבית המקדש, במידה והכהן העובד באותו זמן יהיה אדם פשוט , הוא ימנע מלתת לאותו כהן את הביכורים. לכן נאמר ציווי מיוחד לתת לו.
מה ההגיון שעומד מאחורי ציווי זה?
אלא שהאדם בא להודות לקב”ה על השפע הטוב שהשפיע עליו.
בעקרון האדם אמור לחשוב כי לא מגיע לו כלום. והוא קיבל זאת רק כי ה’ רצה לתת לו מתנת חינם.
וממילא כפי שה’ רצה לתת לו מתנת חינם. כך הוא ציווה עליו לתת זאת לכהן העובד בבית המקדש בזמן בו יובאו ביכורים אלו.
והנה כאשר הוא מגיע לבית המקדש עם הביכורים הוא מדקדק האם הכהן הזה ראוי או לא?!
הלא אם האדם ידקדק עם הכהן ויחליט מי ראוי ומי לא, ה’ ינהג עמו מידה כנגד מידה ויבדוק האם הוא ראוי או לא.
לכן הציווי הוא שלא ידקדק עם הכהן.
לא בכדי אנו קוראים זאת בחודש אלול.
הן מחמת החובה להודות לה’ על כל דבר טוב שקורה לנו. והן מחמת שזוהי עיצה טובה מאוד לזכות בדין בראש השנה. לא לדקדק עם האחרים האם הם ראויים או לא.
כאשר האדם “מפרגן” לכולם , בין אם לדעתו מגיע להם ובין אם לאו, גם מן השמיים “מפרגנים” לו . גם במידה וח”ו ימצאו שאינו ראוי.
התורה רומזת לנו בזה כי האדם מטבעו נוטה לדון את הסביבה ואת עצמו באמות מידה שונות.
בעוד עם עצמו הוא נוטה לשפוט בסלחנות, את הסביבה הוא נוטה לשפוט על פי הדין.
אריק ותמר נשואים כבר כעשרים שנה.
לדבריהם , למרות העליות והמורדות שידעו במהלך השנים, באופן כללי חייהם היו טובים למדי. הם מסתדרים זה עם זו והפוך . וכל אחד מהם מעריך את בן הזוג.
אלא שהתרופה האחרונה אריק מתלונן כי הוא מוצא את תמר יותר ויותר שקועה בנייד. היא הורידה לעצמה משחק חשיבה כלשהו ועסוקה בו די הרבה.
אריק מתרגז לראות את תמר כאשר היא יושבת על הספה ואינה עושה כלום.
תמר מודה כי היא עסוקה זמן רב במשחק. אך טוענת כי זה מהנה עבורה וזוהי דרך לפוגג מעט את הלחץ מהתפקוד היומיומי הנדרש .
על מנת לנסות ולגשר על הפער הגדול ביניהם באופן ההתייחסות לבזבוז הזמן הכרוך במשחק. חובה להוריד את מפלס הביקורת.
ברגע שהדברים מגיעים מנקודת ראות ביקורתית, באופן טבעי האדם שעליו מותחים ביקורת יתנגד לקבל אותה ויתעקש להמשיך בדרכו.
במקרה זה היה צריך להוציא את אריק מתוך נקודת המבט הביקורתית שלו.
ולכן שאלתי את אריק אם הוא אינו מוצא את עצמו לעיתים יושב על הספה ועושה דבר מה בנייד.
אריק הודה כי החובה ספורט מדי פעם הוא רואה תקצירי כדורגל.
אך מיד נזעק כי הוא רואה רק כמה דקות ולא מבזבז כל כך הרבה זמן על הנייד.
בקשתי ממנו לדמיין מה התחושה שלו בעת שהוא רואה תקציר על הספה. מדוע הוא אינו עוזר באותו זמן בבית.
אריק חשב שניה והשיב כי הוא חש שאלו דקות המנוחה שהוא זקוק להן על מנת להתאושש.
כעת ביקשתי ממנו שידמיין לעצמו את תמר עובדת קשה וצריכה גם היא מנוחה. ויכול להיות שיש פערים בכמות המנוחה שכל אחד מהם זקוק.
כעת אריק נהיה ענייני. “בסדר, מבין אותה. אך מה עושים עם הסדר בבית והכביסה?!”.
ביקשתי מאריק שיפנה לתמר ויאמר לה עניינית. כי הוא מבין שהיא זקוקה למנוחה. ודקות משחק החשיבה חשובות להרגשה הטובה שלה. אך הם צריכים למצוא יחד פתרון לסדר והכביסה.
כמובן שכאשר תמר שמעה את הדברים בצורה עניינית ללא ביקורת היא הציעה שהיא תגדיר לעצמה כי אינה משחקת טרם הסלון מסודר והכביסה מקופלת.
אריק הציע להניח את הכביסה המקופלת במקומה על מנת להותיר לתמר יותר זמן.
לא משנה מה יהיה הסיכום הסופי ביניהם. הגישה השתנתה וכעת בקלות יוכלו לגשר על הפערים.
נקודת המבט והאופן בו נאמרת הביקורת יכולים לשנות לחלוטין את התגובה.
ואם רק נדון את האחרים כמו את עצמנו, נזכה לשיתוף פעולה טוב יותר עם האחרים.
שבת שלום ומבורך
