בס"ד

שלום וברכה

לשים לב לרגשות.

בפרשתינו מובאת מצוות עבד עברי. " כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹקיךָ תִּתֶּן לו"ֹ.
נאמר כאן כי בתום שש שנות העבדות לא די בכך שמשלחים את העבד לחופשי , אלא יש לתת לו מתנות .
מדוע מגיע לו עוד מתנות בנוסף לשכר שהוא קיבל על עבודתו ?
התשובה נעוצה במאמר הגמרא במסכת בבא בתרא : " אמר רבי יצחק, כל הנותן פרוטה לעני, מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים, מתברך בי"א ברכות".
מי שנותן כסף לעני מתברך רק ב6 ברכות. לעומת זאת מי שרק מדבר איתו ומחזק אותו מתברך ב11 ברכות.
מדוע מי שמחזק אותו מתברך ביותר ברכות מאשר מי שנותן לו כסף לקנות אוכל או אפילו מי שנותן לו אוכל ממש.
רבי יצחק מלמד אותנו יסוד כי האדם מחולק לגוף ונשמה. אך בעוד אנו תופסים את הגוף כעיקרי , האמת היא כי הנשמה היא עיקרית.
ניסוי שנערך הוכיח זאת בצורה מוחשית.
מספר אבות הוכנסו לחדר כושר והתבקשו להרים משקולות עד קצה גבול היכולת. כל אחד מהאבות הרים את המשקל המקסימלי שהצליח.
ליד כל אב נרשם המשקל המקסימלי שהצליח להרים.
כעת הכניסו את ילדיהם. ושאלו אותם כמה הם מאמינים שאביהם חזק. כמובן שכל ילד האמין שאביו הוא החזק ביותר.
כעת ביקשו שוב מהאבות להרים משקולות בזמן שהילדים מעודדים אותם . למרבה הפלא התברר כי כל האבות הצליחו להרים משקל רב יותר ממה שהצליחו בתחילה . חלקם אפילו בפער משמעותי מאוד .
אם היה מדובר רק בענין פיזי של חוזק השרירים, לא היה אמור להיות הבדל בין הפעמים.
אך התברר כי התחושה שהילד מאמין בכוחו גרמה לו להתחזק גם במובן הפיזי.
הכוח הפיזי אינו פונקציה של מסת השריר בלבד.
כך גם לגבי העבד . הרבה מעבר לתשלום, חשוב להעניק לו תחושה טובה על כך שאיננו מתייחסים אליו כאל רובוט.
דבר זה קיים גם בתוך הבית.
משפט שאנו שומעים שוב ושוב מההורים הוא "כולם כאן חושבים שאני שפחה/ עבד".
לכאורה מטלות הבית לא השתנו מאז החתונה, מה הפך את ההרגשה של ההורה מהרגשה של קירבה ודאגה לבית להרגשה של התעמרות ועבדות?
התשובה היא כי היחס של בני הבית הוא שגרם לשינוי.
אם בתחילה כל בן זוג מודה לבן זוגו על כל דבר קטן שנעשה בבית ומפרגן לו, במהלך הזמן הדברים מתקבעים והופכים למובנים מאליהם.
כמה גברים מודים לנשותיהם על הכביסה , על חולצה מגוהצת , על ארוחה רגילה , על נקיון הבית או על כל דבר רגיל ושגרתי?!
עתניאל סיפר כי מרים אשתו הולכת ושוקעת בדיכאון בחודשים האחרונים. היא מזניחה את הבית ונמצאת רוב הזמן במיטה. והוא חסר אונים.
בקשתי ממנו לתאר מה קורה בבית . על מי מוטלות מטלות הבית.
התברר כי אמנם היא עקרת בית, אך כל מטלות הבית הכוללות גם טיפול בארבעה ילדים נופלות עליה.
עתניאל הסביר כי הוא עובד קשה מאוד על מנת להשיג את הכסף לפרנסת הבית. ושב הביתה בשעות הערב המאוחרות. כך היה מאז ומעולם , הוא יגע להשיג את הכסף והיא מטפלת בבית. דבר לא השתנה והוא לא רואה סיבה לדיכאון הפתאומי שנפל עליה בזמן האחרון.
הסברתי לו בתור התחלה כי בכל מקרה גם השיגרה שוחקת. יכול להיות שאחרי 14 שנה של מטלות הבית היא נשחקה.
אך החלק המשמעותי יותר הוא כי כפי שעתניאל עצמו הגדיר יש חלוקת תפקידים ותפקידה של מרים מובן מאליו. ברגע שהתפקיד התקבע , ממילא כבר עתניאל עצמו אינו מתרגש בכל פעם שהוא שב לבית מסודר ונקי. הוא לא מתלהב מכביסה נקיה או מארוחה.
כאשר האדם אינו מתלהב, הוא כמובן אינו מביע רגש . בודאי לא רגש של הכרת טובה. וגם אם הוא פולט מילות תודה הדבר נעשה לשם הנימוס בלבד.
הכלל הוא כי רגש יוצר רגש.
כאשר האשה חשה ברגשות שבעלה מרעיף עליה. את ההערכה והכבוד שהוא מעניק לה . את ההתלהבות והשמחה בכל פעם שהבית מריח מנקיון וכן כל כיוצא בזה , היא מתמלאת ברגשות שמחה ורצון ומרץ להמשיך ולעשות.
ממילא תפקידו של עתניאל כרגע לייצר אצל מרים רגש.
הדרך לעשות זאת היא להכיר טובה מעומק הלב על כל דבר קטן שהיא מצליחה לעשות.
כבר באותו יום עתניאל יצא קצת מוקדם יותר מהעבודה , קנה פרחים ושב הביתה מוקדם.
הוא אמר למרים כי הקדים על מנת לסייע לה. והביא פרחים כדי להביע את הערכתו הגדולה על כך שלמרות חולשתה היא מתאמצת לתפקד בבית. כמו כן , הציע לה את האפשרות שהוא יעשה מטלות מסויימות והיא תוכל ללכת לנוח או לישון.
אחרי שבוע עתניאל שמח לעדכן אותי כי בתום כמה ימים של הערכה אמיתית והכרת הטוב שהביע בפני מרים , כבר התמעט הזמן בו שהתה במיטה והיא תפקדה יותר שעות.
הזכרתי לעתניאל כי כפי שיש לתחזק את הגוף באמצעות אוכל, כך יש לתחזק את הרגשות באמצעות הכרת הטוב כל הזמן. לא לחכות לקריסה.
רגש יוצר רגש.

שבת שלום ומבורך