שאלה: האם מותר לאשה לאחוז בידה מקדחה ולקדוח חור בקיר, וכן לדפוק מסמר בקיר או כל כיוצא בפעולות אלו, או שמא יש בזה איסור משום "לא ילבש"?
תשובה: הנה על פי תורתינו הקדושה אסור לגברים ללבוש בגדי נשים, וכן אסור לנשים ללבוש בגדים המיוחדים לגברים. ואפילו באחד מן הבגדים אסור. שאף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהם איש או אשה, בכל זאת הדבר אסור וכמו שכתוב בתורה (דברים כב פסוק ה): "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה וכו' ". לפיכך אסור לאשה להניח על גופה דברים המיוחדים לגברים, כגון שתחבוש על ראשה מצנפת או כובע המיוחד לגברים או שתלבש שריון וכיוצא בזה, וכן אסור לאשה להסתפר קצוץ כמו גבר. וגם גברים אסורים להניח על עצמם אביזרים ובגדים המיוחדים לנשים, כמו בגדי נשים או תכשיטים המיוחדים לנשים במקום שהגברים אינם נוהגים ללבוש בגדים ותכשיטים אלו [הרמב"ם (פי"ב מהלכות עבודה זרה הלכה י). וכ"פ הטוש"ע יו"ד (סימן קפב ס"ה) והרמ"א שם. ע"ש].
ובאמת אסור לאשה אפילו לשאת כלי נשק על עצמה, משום שנשק הוא כלי המיוחד למלחמה ודרכם של גברים לצאת למלחמה, ולא דרכם של נשים. ועל פי זה לכאורה בנידוננו צריך גם כן לאסור, שהרי עבודות תיקונים ודברים השייכים לקדיחה, צביעה, שיפוצי הבית וכיוצא בזה, הם מהדברים השייכים בדרך כלל לגברים ולא לנשים.
אולם למעשה רבים מהפוסקים כתבו שכל האיסור הוא דווקא באופן שהגבר הלובש בגדי נוי של נשים, עושה כן "במטרה להידמות לנשים", וכן אשה הלובשת בגדי גברים או שאר דברים השייכים לגברים כשריון ונשק, "במטרה להידמות לגבר". אבל אם כל כוונת הלובש, הוא כדי להתחמם מפני הקור, או להגן מפני השמש, שלא במטרה להידמות למין השני, אין בזה איסור לא ילבש, ויש לסמוך על דבריהם להלכה [כן דעת הב"ח יו"ד (סימן קפב), והט"ז (שם ס"ק ד). וכן דעת הש"ך (שם ס"ק ז) וכמ"ש בדעתו ביבי"א (ח"ו חיו"ד סי' יד אות ד). ע"ש. ולמעשה נשים הלובשות בגד המיוחד לגברים במטרה להגן מפני הקור, ואינן מתכוונות להידמות לאנשים, בודאי שיש להן על מה שיסמוכו, מאחר שרבים וכן שלמים הסכימו לדעת הב"ח והט"ז והש"ך שמתירים בזה. וכמו שפסק מרן רבינו הגדול בשו"ת יבי"א (ח"ו חיו"ד סי' יד אות ו). והניף ידו שנית ביחו"ד (ח"ה סי' נה) להקל כהב"ח].
ולכן כך גם בנידון דידן שהאשה הקודחת בקיר, אין בכוונתה להידמות לגבר במעשיה כלל ועיקר, אלא כל מטרתה היא אך ורק לתקן, הילכך מותרת לעשות כן. ומה שאין רגילות בדרך כלל לנשים לעשות עבודות אלו, הוא משום שמטבע הדברים האיש הוא בעל כוח גדול יותר, וממילא עושה עבודות אלו יותר בנקל, מה שאין כן נשים, שהן יותר עדינות ומניחות לבעליהן לעשות דברים אלו, מחשש שתפצענה ידיהן וכדומה. ורק כשאין לו פנאי, והוא מתעכב מלעשות עבודה זו, עושה האשה כן בעצמה.
ועוד שכיום בזמנינו רבות בנות עשו חיל, ודרכן של הרבה נשים לחבר מסמר לקיר וגם לקדוח או צבוע. וכיון שכיום דרכן של הרבה נשים לעשות עבודות אלו, נמצא שאין דבר זה מיוחד לגברים דווקא. והרי ההלכה היא שכל דבר שהרגילות לעשותו או ללובשו, היא בין לנשים ובין לגברים, כבר לא שייך בו משום האיסור הנ"ל. ולכן, יש להקל בנידוננו גם מטעם זה [כן מבואר בשו"ת יחו"ד (ח"ו סי' מט), וביבי"א (ח"י חיו"ד סי' נח על ר"פ ח"ג אות טז). ובפרט לפמ"ש הפרישה יו"ד (סי' קפב ס"ק ה) ופסק כדבריו מרן רבינו הגדול בשו"ת יבי"א (ח"ו חיו"ד סי' יד אות ו), שכל שנתפשט המנהג אצל נשים או אנשים ללבוש אותו הבגד, או לעשות אותו המעשה, אפילו אצל גוים או חילוניים, כבר אין בו משום איסור לא ילבש. ודון מינה ואוקי באתרין].
בסיכום: מותר לאשה לקדוח בקיר, לצבוע וכן לעשות שאר עבודות הקשורות לתיקון הבית, ואין בזה משום איסור "לא ילבש". מכיון שאינה עושה כן במטרה להידמות לאיש, אלא מטרתה היא אך ורק לתקן. ועוד שבזמנינו ישנה דרך ורגילות לנשים לעשות כן, וממילא לא שייך בזה איסור לא ילבש.
הרב יעקוב עמר הוא מו"צ ומשיב הלכה מטעם בית ההוראה "שערי הלכה משפט". הרב נותן מענה בין הימים א-ה בין השעות 22:00 – 23:30.
