שאלה

קבוצת מטיילים נוסעים באוטובוס והגיע העת לומר תפילת הדרך, האם אחד הנוסעים יכול לומר תפילת הדרך ברמקול ולהוציא את המטיילים ידי חובה?

תשובה

בגמ’ ברכות (מז.) מבואר דאין לענות אמן יתומה והיינו שלא שמע הברכה אלא שמע שעונים אמן והצטרף לעניית אמן, והקשו הראשונים מגמ’ במסכת סוכה (נא:) שם מבואר שבאלכסנדריה של מצרים היה קהל גדול מאוד ולא יכלו כולם לשמוע את השליח ציבור ועל כן בשעה שסיים ברכה הניפו בסודר וכך ידעו העומדים מרחוק לענות אמן, וקשה איך ענו אמן אם לא שמעו הברכה הרי זו אמן יתומה? תירצו רש”י ותוס’ שהאיסור לענות אמן יתומה נאמר רק באופן שאינו יודע כלל מה הברכה שעליה עונה אך אם יודע על איזה ברכה עונה לא הוי אמן יתומה ובאלכסנדריה ידעו על מה ענו ולכן יכלו לענות אמן אף שלא שמעו את הקול. אמנם הרי”ף וסיעתו הביאו את הירושלמי בפירוש אמן יתומה דענינו שאם אדם עונה אמן על ברכה שהוא מחויב בה והוא לא שמע את הברכה נחשב לאמן יתומה^[1], ולפי זה תירצו הראשונים שבאלכסנדריה לא היו מחויבים בברכות[2] ולכן יכלו לענות אמן.

השו”ע (קכד, ח) פסק כדעת הרי”ף דאין לענות אמן בברכה שמחויב בה אם לא שומע הברכה אך אם זה ברכה שאינו מחויב בה יכול לענות אמן, הרמ”א כתב להחמיר כשיטת רש”י ותוס’ דאפילו בברכה שאינו מחויב בה אין לענות אמן אם לא יודע על מה מברכים.

והנה כאשר אדם שומע דיבור מתוך רמקול אין הוא שומע את קול המדבר אלא את קול הרמקול וכפי שהאריך להוכיח הגרש”ז אויערבך בספרו מנחת שלמה (סימן ט)[3] וא”כ אין הוא שומע כלל ברכה מבר חיובא ולכן לא יכול לצאת בברכתו ידי חובה ואם עונה אמן הוי אמן יתומה[4]. אמנם אם לא רוצה לצאת בזה ידי חובה אלא רק רוצה לענות אמן יכול לענות אמן דלא גרע מסודר שבאלכסנדריה[5].

העולה מהאמור דאי אפשר לצאת יד”ח ע”י שמיעה ברמקול או בטלפון ואם מכוון לצאת יד”ח אינו יוצא ואם עונה אמן הוי אמן יתומה והעצה במקרה זה לומר מילה במילה יחד עם המברך. אמנם אם אינו מכון לצאת יד”ח מותר לו לענות אמן[6], ולדעת השו”ע אפילו אינו יודע מה הברכה אלא שמע שאחרים עונים אמן יכול להצטרף אליהם, ולדעת הרמ”א רק אם יודע על מה עונה אמן יכול לענות אמן.

[1] וביאר הפמ”ג (משב”ז קכד, ד) דאף שאליבא דאמת בין כך לא יוצא יד”ח כיון שלא שמע כל הברכה כמבואר בסימן ריג, הכא חמיר טפי שרצה לצאת ע”י עניית האמן אף שלא שמע הברכה ולכך הוי אמן יתומה.

[2] או בגלל שמדובר שהתפללו כבר בלחש והעניה לחזרת הש”ץ אין זה חיוב גמור (רבינו יונה) או בגלל שמדובר בקריאת התורה שם אין חיוב בענית הברכות (רבינו ניסים).

[3] וכן הכריע בשו”ת יחוה דעת (ג, נד) עיי”ש באריכות.

[4] אכן בהערה שם כתב שאחר כתיבת תשובה זו דיבר עם החזו”א והחזו”א אמר לו דאין זה כ”כ פשוט, ויתכן דכיון שהקול הנשמע נוצר ע”י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים “אפשר” דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר או התוקע. וגם האגרות משה (או”ח ב קח) כתב דמסתבר דיוצא בזה יד”ח וחשיב כקולו אף אם האמת כדברי המומחים, אך סיים דאין הדבר ברור להיתר, עיי”ש.

[5] ועיין שם במנחת שלמה שכתב דדוקא באופן שנמצא בסמוך למברך כההיא דאלכסנדריה, אך אם נמצא רחוק לא שייך אליו ואפילו אם לא רוצה לצאת יד”ח לא יענה אמן ונפק”מ לשומע בטלפון או ברדיו וכד’.

[6] אמנם בשמיעה דרך אינטרנט או אפליקציה שבפלאפון וכד’ אסור לענות אמן היות ויש הבדל של תשע שניות ומעלה מהדיבור עד השמיעה.

הרב אליהו ווינגרוט ראש כולל ורב משיב הלכה בבית ההוראה “שערי הלכה ומשפט”. הרב נותן מענה בכל יום בין השעות 13:00 -15:00.