המאמר דן במתח שבין החובה לסייע לבעל דין שאינו בקיא (כמו 'פתח פיך לאלם') לבין הצורך לשמור על אובייקטיביות שיפוטית ולא להפוך לעורך דין עבורו ('אל תעש עצמך כעורכי הדיינין'). הוא מציע הנחיות כיצד על הדיין לנהוג במקרים אלו.
הדיין נדרש למצוא את האיזון העדין בין מתן סיוע לבעל הדין שאינו בקיא בהליכים המשפטיים לבין שמירה על מעמדו כדיין אובייקטיבי. המאמר מפרט את הגבולות והעקרונות ההלכתיים המנחים את הדיין במצבים אלו.
המאמר עוסק בסוגיית ערעורים בבית הדין, ובפרט במקרים שבהם טענות הערעור עלולות לאבד מתוקפן או להשתנות עד למועד הדיון בפועל. הוא מציג את הגישה ההלכתית לטיפול במצבים מורכבים אלו.