“כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו” (באבות דרבי נתן (פרק מ). וכל העמלים עם הצבור (עוסקים בצרכי ציבור), יהיו עמלים עמהם לשם שמים (נתינה לשם נתינת צדקה), שזכות אבותם (של הציבור) מסייעתן (העוסקים עם הציבור) וצדקתם (הצדקה שעושים לצורי ציבור) עומדת לעד (זיכרון לפני ה’ תמיד). (פרקי אבות פרק ב משנה ב) ו“צדקה תציל ממות” (מסכת שבת דף קנו)